מאמר של בגין על כך שנפילתם ותרומתם של לוחמי המחתרות (ובכללם ניל"י), לוחמי הבריגדות והגדודים העבריים אינם מצויינים ביום הזכרון הלאומי. בגין מתייחס גם ליריבות בין הלח"י לאצ"ל במהלך הדברים, אבל עיקר המאמר הוא על כך שיש להכליל את זכרם של כל הלוחמים לשחרור האומה ביום הזכרון הממלכתי ושבוודאי עד אז יש לשמר יום נפרד לזכרון ללוחמי האצ"ל ביום נפילתו של מפקדה דוד רזיאל, כג' באייר.
במאמר זה לכבוד יום תל–חי סוקר בגין את חייו ואת פועלו של יוסף טרומפלדור, ואת התפתחות הגבורה העברית כפי שהתבטאה אצל אנשים שונים. בגין טוען כי גם בימי השואה פרצה הגבורה היהודית אצל מעטים בגטאות שיצאו להילחם או ששירתו כיחידים בצבאות זרים. אין כל דירוג בגבורות אלא בכל גבורה שהיא יש ייחוד מסוים וכולן קדושות או מקדשות, מיוחדות ומייחדות. העיקרון של החשיבות למות בעד האומה הוא עיקרון חשוב מאוד ויש להחדירו בחינוך.
העיתון מדווח על טקס אזכרה במלאות 18 שנה למותו של רזיאל בחות הנוער ע"ש דוד רזיאל. בגין בין שאר דבריו העלה על נס את דמותו של רזיאל ואת המרד בבריטים. בגין דיבר גם על כפיות הטובה של הגורמים הממשלתיים שלא שולחים נציגות ממלכתית גם לטקסי הזיכרון של רזיאל וגם לטקסי הזכרון של אהרונסון. בגין טען כי אלמלא רזיאל ולוחמי האצ"ל המדינה לא היתה קמה. בגין הביע את תקוותו כי יום יבוא ומצב זה ישתנה.
במאמר זה אשר פורסם בעיתון חרות "הלא חוקי" בגין מציג את המאורעות של השנים האחרונות, החל מהכרזת המרד ועד סיום תנועת המרי העברי. באמצעות הצגת העובדות טוען מפקד האצ"ל כי הנהגת היישוב מפוצלת ונכשלה בתפקידה. בעקבות כישלונותיה המתמידים של ההנהגה, קוראת המחתרת ליישוב לבחור באופן דמוקרטי הנהגה חדשה אשר תשקף את רצונו של העם ותפעל כנגד מזימות הבריטים. הכרוז פורסם בסביבות חודש אפריל 1947.
בגין בכרוז זה מציג את תשובתם השלילית של מנהיגי היישוב לדרישת המנדט הבריטי להסגרת השותפים לפעולות כנגד המנדט למרות איום המנדט בעקבות תשובה להסיר את הכרתם בסוכנות היהודית, יש להמשיך את המלחמה במנדט עד שיתממש חזון הציונות.
