Subjects: משפט

בכרוז זה מתאר בגין את מלחמתה של ממשלת הדיכוי, הממשלה ההבריטית, במחתרות העבריות בניסיון לחסל את הנוער העברי הלוחם ללא הצלחה. אחד הפתרונות שמוצאת הממשלה היא לבקש מאנשים מתוך היישוב להסגיר את אנשי המחתרת. בגין טוען שזהו מצב של חוסר אונים אשר מוכיח לכולם כי הממשלה הבריטית אינה מסוגלת לשלוט. וזוהי גם אחת התוצאות הראשונות, הממשיות של מלחמתם בבריטים. בנוסף,הנוער הלוחם מבין אמנם את ערכה הפוליטי של הקומפרומיטציה אשר הוא גרם, בדמו ובמאמציו, לשלטון הדכוי, אולם לא לזו נשואות עיניו, אלא למטרה האמיתית, לירידתו של שלטון הדיכוי ולסלילת הדרך בפני הממשלה העברית.

בכרוז זה בגין יוצא נגד ההנהגה אשר החליטה ששני אישים, דוד אפשטיין ודוד סלומון יתנו עצמם למשטרה. בנוסף, הוא מבקר את ההנהגה על רצונותה לכבד את השלטון הבריטי בחשיבה כי הם יקבלו רק טוב מזה. אך למעשה זהו כישלון מוחלט. למרות זאת יש לדעת שיש ללמוד מכישלונות כי לפעמים הם מוליכים דווקא להישגים ולניצחון.

בכרוז זה בגין יוצא נגד ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, על שלא עמד בהבטחתו בבניית מדינה ליהודים (הצהרת בלפור) שכן בניגוד להבטחתו, הוא חוקק חוקים המגבילים את חופשיותם של היהודים וכתוצאה מהפרת ההסכם באה טרגדיית ההשמדה במלחמת העולם השנייה. בגין טוען שיחס זה נבע מכך שהיהודים אינם 'חזקים' מספיק, ולכן הבריטים הפנו עורף ליהודים ועשו הסכם עם ארה"ב. בגין בתגובה אומר שהיהודים לא שתקו – הם יצאו להילחם להחזרת מולדתם וחירותם בגלל היחס הנבגד מהבריטים – מכיוון שרק כך יכול העם לחזור לארץ ישראל ולהשיג את מטרתו. הברירות הן או להיות חופשיים או למות. והעם היהודי בחר להילחם להשבת מולדתו גם אם המלחמה גובה מהם קורבנות.

בכרוז זה בגין מודיע שכתוצאה מן היחס המשפיל שקיבל היהודי, אשר טרטנר, הוציא הוא את נשמתו. אי לכך, חיילי הארגון הצבאי הלאומי עומדים לזכרו אחיהם החייל. בנוסף, הוא קורא תיגר ולעמידה לדין לכל אשר לקחו חלק ביחס זה כלפיו.

בכרוז זה בגין מתאר יחס משפיל של שוטר בריטי ליהודי, אשר טרטנר. השוטר ירה בו, השליכו לכלא ולא העניק לו את הטיפול הראוי לו כפי שדורשת האנושות . עקב זאת, מצבו של היהודי הלך והחמיר.