העיתון מביא מדברי בגין שנאמרו בעת נאומו בפני האסיפה הלאומית הצרפתית .בגין בין יתר דבריו שיבח את האומה הצרפתית על אהבת החופש אשר היא מייצגת ,אשר משמשת השראה לעם היהודי. בגין סקר בדבריו את עקרונות מפלגתו השואפת להידוק הקשרים עם צרפת נגד האויבים המשותפים .עוד סקר בגין בנאומו את מדיניותו של נאצר ומצרים והסכנה שהם מהווים לעולם ולישראל.
במאמר זה כותב בגין על הלאמת תעלת סואץ ועל חסימת חופש השיט לישראלים ע"י המצרים וכמו כן על פעולות הפאדיון העולות בחיי ישראלים.בגין טוען כי הממשלה אשמה במצב זה שכן היא נהגה להחמיץ שעות כושר לחיסול בסיס התוקפנות המצרית בעזה .בגין טוען כי בניגוד לטענות אנשי הממשלה הצעות "חרות" לא היו תוכניות הרפתקנות וכי נאצר משיג את כל רצונותיו כאשר ישראל נמנעת מלפתוח נגדו במתקפה.
במאמר זה יוצא בגין נגד דברי אלון (אחה"ע ) שטען כי השבת השחורה היא שהיוותה את המפנה המכריע במלחמת העצמאות.עוד התייחס בגין לדברי אלון כי למרות שלוחמי המחתרתהיו לוחמים תמימים ונועזים ,מנהיגיהם לא יזכו לעולם לריהבליטציה מדינית ,מוסרית והיסטורית. בגין טוען כי אין הם זקוקים לריהבליטציה זו כלל שכן אלון וחבריו הם אלה שצריכים לבקש את חסד הריהבליטציה לנוכח מעשיהם ב"סזון" .בגין מדבר במאמרו גם על המצב המדיני הקשה בו נמצאת ישראל וגם על "השבת השחורה" בתקופת המרד.
העיתון מדווח על נאומו של בגין באסיפת בחירות בקולנוע "אדיסון" בי"ם.בגין קבל על כך שהעלייה מצפון אפריקה נפסקה וטען כי מדיניות הממשלה גרמה לכך. עוד יצא בגין נגד בן –גוריון אשר מצטט חלקים שונים מדיונים שונים של ועדת החוץ והבטחון לצרכים מפלגתיים .בגין כינה את בן –גוריון כגדפן מתרברב והזכיר לכולם כי הוא ו"חרות" קראו לשיחרור עזה.
בהתייחסו להתפטרות שרת טען בגין כי אין שרת אחראי לבדו למדיניות הכושלת וכי כל הממשלה אחראית ועליה להתפטר. בגין תקף את רה"מ בן –גוריון על ששיבח את שרת וטען כי דבריו הם דברי צביעות כי ברור ששרת התפטר בגלל דרישת בן –גוריון. בגין ציין כי שרת היה שר חוץ בעל נימוסים נאים וכי לא כולם נוהגים כשרת בתחום היחסים האנושים. בגין טען כי מדיניות החוץ של הממשלה נכשלה וכי ישראל הפכה להיות אוביקט חסר השפעה במו"מ בין ישראל לערבים. בגין ציין את אזהרת "חרות" לנוכח מסע החימוש של ארצות ערב. בגין התייחס בנאומו גם לסגירת שערי מרוקו לעליית יהודים ארצה וטען כי בכל אשמה מדיניות הממשלה שלא פעלה מספיק לעליתם ארצה של יהודי מרוקו. הנאום המלא מובא גם בדברי הכנסת 18/6/1956
