Subjects: מפלגת חירות

במאמר זה מספר בגין על מכתב שקיבל מאלמוני על גבי ניר מכתבים של מפא"י, של תא הסטודנטים בירושלים. המחבר בירך את בגין על הצלחת התנועה בבחירות לכנסת ה-3 וטען כי הצלחתו של בגין בבחירות מעידה שהוא צודק. עוד קורא הכותב במכתבו לבגין לתבוע חלק מהשלטון. בגין טוען כי עצם מכתב זה של חבר מפא"י אליו מעיד על ההתמוטטות ההדרגתית של חומות האיבה.עוד טוען בגין כי הצלחתם לא בהכרח אומרת שהם צודקים כי מניסיונו האישי הוא יודע שלא תמיד החזק הוא הצודק. בגין מביא דוגמא לכך מז'בוטינסקי והאצ"ל . בהקשר לקריאתו של הסטודנט מבגין לתבוע את חלקו בשלטון טוען בגין כי אימרה זו איננה דמוקרטית שכן תביעת חלק בשלטון זהו מעשה לא דמוקרטי.

במאמר זה בגין טוען כי המצב החמור בו נמצאת ישראל מבחינה מדינית ובטחונית נצפה ע"י תלמידי ז'בוטינסקי שכן הם למדו ממנו כי אם ישראל מבקשת שלום מאויביה ואויביה מבקשים מישראל ויתורים אז יבוא היום בו המעצמות המבקשות מישראל לפעול אצל אויביה למען השלום יבקשו מישראל ויתורים טריטוריאליים כמחיר השלום עליו ישראל מתחננת. בגין טוען כי היה צפוי גם שאם הערבים מציגים בגלוי ובהתמדה תביעות על שטחה של ישראל ואילו ישראל תטען שלה אין כל תביעות מהערבים אז המעצמות תקבלנה את תביעות הערבים כפשרה. בגין טען כי מדיניות הממשלה שלא שמעה לתביעות "חרות" ולא עמדה על זכויותיה על א"י השלמה גרמה לכך שארה"ב ולונדון הכריזו על ישראל כמדינה תוקפנית.בגין יוצא במאמר זה גם נגד בקשת ערובות הבטחון של ישראל מארה"ב וטוען כי מהלך זה מיותר .בגין מביע את עמדתו כי הרצוי הוא מדיניות של בריתות.