העיתון מדווח על אסיפת עם של בגין ב-6/2 בי-ם שארכה למעלה משעתיים.בגין דיבר על בעיות בטחון האומה ,בעיות מדיניות החוץ השגויה של ישראל . עוד קרא בגין בנאומו לניצול גורם הזמן כדי להנחית מכת מנע על המצרים ולרכישת ידידים , ולשחרור א"י השלמה.
העיתון מביא את דברי בגין ב-28/6 במועצת התנועה . בגין אמר בין יתר דבריו כי ב-26/7/55 (תאריך הבחירות לכנסת ה-3) חל מפנה בעם וכי יום זה הוא ראשית שבירתה של הבאסטיליה המפא"ית . יום זה אמר בגין היווה את היום להפצעת שינוי יסודי באומה שעוד יבוא. בגין טען עוד כי "חרות" היא המפלגה היחידה המייצגת את העם.
במאמר זה בגין מתייחס להצעה הבריטית לאו"ם להגיע להסדר המוסכם על שני הצדדים, ואומר שלאור מדיניות הממשלה, הסכם כזה עלול להסתיים בנסיגה ישראלית. והפרדוכס הוא, שהאויבים איתם צריך להגיע להסדר, רוצים שלא יהיה קיים "צד" ישראלי, ולכן לא ניתן להגיע להסכם כזה, וכן שהאו"ם שהוא גוף שמטרתו שלום מכיר בזכות הערבים לא לעשות שלום עם ישראל. בגין מתייחס גם למאמר של בן-גוריון שבו פורסמו 63 סעיפים. אחד מהם תיאר משטר טוטליטארי ככזה שמתנגדי המשטר הם רעים ותומכיו טובים, בסעיף אחר תיאר את מי שיוצא נגד המדיניות הכלכלית של הממשלה. בגין עוד מתייחס לעניין רצח ארלוזרוב שנידון בקונגרס הציוני ה-18, וטוען שאם מפא"י משוכנעת שסטבסקי ורוזנבלט אשמים ברצח, היא לא היתה צריכה לסרב לוועדת חקירה שתוכל להוכיח זאת. הוא מסיים את המאמר בזכרונותיו מאברהם סטבסקי, שנפל באלטלנה.
במאמר זה בגין מביע את דאגתו לנוכח המצב הביטחוני הקשה בו מצויה ישראל.בגין מדבר בין השאר על ההתדרדרות הבטחונית המסוכנת בכל החזיתות : מצרים ,סוריה ,ירדן . בגין טוען כי הערבים לא ממהרים לצאת למלחמה נגד ישראל שכן חסר להם עוד זמן לשם השלמת בניית הכוח שלהם .בגין טוען כי לא זו בלבד שהמצב הביטחוני החמיר אלא גם המצב הצבאי החמיר.בגין קובל על כך שהמעצמות מדברות על הסדר שיתקבל לשני הצדדים וכי זוהי סכנה מדינית המראה כניעה לדרישות הערבים .(שכן לישראל לא היו כל דרישות טריטוריאליות מהערבים בעוד שלערבים כן היו מישראל).בגין יצא נגד מדיניות המשלה שמשלה את ישראל כאילו הכל יהיה בסדר כאשר ההנהגה מפורדת ומבוהלת. בגין יצא גם נגד ההסתה של מפא"י כלפי עיתון "חרות" בטענה כי יש בו דמגוגיה רבה .
במאמר זה בהתייחסו לקונגרס הציוני האחרון שננעל.בגין מספר בין השאר על הצ"ח שהקים בזמנו ז'בוטינסקי שבעקבותיו קמה המדינה ותלמידיו מילאו תפקיד חשוב במלחמת השחרור. בגין במאמר זה מדבר גם על השוני הרב שגלום בכנסת לעומת הקונגרס הציוני . בגין מזכיר במאמרו את נאומיו של חבריו בקונגרס הציוני :דב שילנסקי שדיבר על יחסי ישראל –גרמניה . ומר זו'רנו שדיבר על בעית העליה מצפון אמריקה . בגין מציין בסיפוק כי על פי דרישת "חרות" הצהיר הקונגרס בהחלטתו על הקשר ההיסטורי הבלתי מנותק בין העם היהודי ובין א"י.
