י"א באייר וט' באב

בי"א באייר תשכ"ב, הגישה תנועת החרות הצעת אי אמון בממשלת בן גוריון. הנימוקים להצעה, שהוצגה על ידי חבר הכנסת יוחנן בדר, היו בעיקר כלכליים. בתגובה לכך, עלה ראש הממשלה דוד בן גוריון לנאום, ובחר לשים בצד את הנושאים הכלכליים, ולדון בנושאים היסטוריים. במהלך נאומו, אמר בן גוריון כי ממשלותיו הביאו לעם שני הישגים גדולים, שדרשו מהעם קרבנות. העם נענה והקריב קרבנות, אך לשני ההישגים האלה התייחסה תנועת החרות כאל אסונות. הראשון, לדבריו, היה מלחמת השחרור. אמירה זו, והרמז כי האצ"ל לא נטל חלק בהקרבה למען הקוממיות הוציאה את בגין משלוותו ופרצו בכנסת חילופי צעקות בין ראש הממשלה, ראש האופוזיציה, וחברי סיעותיהם. בתגובה לתקרית, כתב בגין את המאמר החריף הבא, כדי להעמיד את הדברים על דיוקם

אחדות בתוך חרות

במאמר זה דן בגין בגינוי מועצת הביטחון על התקפת ישראל בנוקייבה נגד הסורים. בגין משבח את עמדת הסיעות בכנסת (חוץ ממק"י) שתמכו בפעולה.

קרתנות ממשלתית

במאמר זה מבקר מנחם בגין את ממשלת מפא"י על העלמתה של האופוזיציה מהשדה הפוליטי והדיפלומטי, ומבקש לכונן ולבסס את מעמדה של האופוזיציה כמוסד ממלכתי.

דמי הכנרת

במאמר זה מתייחס בגין לתוקפנות הסורית בכנרת. בגין שולל את טענות הסורים כי לפעולה הסורית קדמה תוקפנות ישראלית נגד סוריה. בגין מביע את דעתו כי על ישראל לממש את זכות ההגנה הלאומית שלה בעקבות תקיפת הסורים בכנרת. בגין משבח את עמידתה של תנועתו לצד הממשלה בעניין זה ותוהה אם "חרות" היתה שולטת אז גם מפא"י היתה תומכת במדיניותה. בגין יוצא במאמרו גם נגד הפירסום הפומבי על כך שהרמטכ"ל עקב מקרוב אחר תוכנית התגמול הישראלית. עוד יוצא בגין נגד החיפזון הרב בהכנת תוכנית התגמול.

נמוך מן החגורה

במאמר זה בגין יוצא נגד דברי בן –גוריון שטען כי רוזן (מהליברלים, לשעבר הפרוגרסיבים) טעה בכל הויכוחים המדיניים בישיבות הממשלה וכי מעשיו גרמו בכיה לדורות. בגין טוען כי אחריותו של בן –גוריון לא פחותה מאחריות של רוזן שכן הממשלה נושאת בעקרון האחריות המשותפת. בגין טוען עוד כי הוא יודע במה מדובר אך לא יפרסם בשל עיקרון הסודיות, עוד טוען בגין כי רה"מ עשה עוול לרוזן שלא יכול להגיב על דברי רה"מ בשל עיקרון הסודיות. בגין יוצא במאמר זה גם נגד דברי רה"מ שתקף את מפ"ם על כך שהיתה נגד הקמת המדינה, בגין מזכיר לרה"מ כי גם הוא היה נגד הקמת המדינה.