במאמר זה בגין מסביר את תפקיד האופוזיציה כמרכיב הכרחי במשטר דמוקרטי. בראשונה אופוזיציה צריכה להדגיש שוני מהמשטר הקיים, על ידי התנגדות לחוקים 'רעים' (בגין מביא כאן לדוגמא את חוק המשמעת הקואליציונית), הצעות אי אמון (שתפקידם הוא לא רק להפיל את הממשלה, אלא להביא לתשומת לב הציבור התנהלות בעייתית של הממשלה), והקמת ועדות חקירה פארלמנטריות. תפקיד נוסף עליו עומד בגין הוא להוכיח אחדות מתוך רצון חופשי של המתאחדים (לא חד-מפלגתיות). תפקידה השלישי של האופוזיציה הוא שאיפה לחילופי שלטון
במאמר זה דן בגין בפנייתו אל המפלגה הליבראלית בדבר הקמת גוש פוליטי משותף. בגין דוחה את טענות הליבראלים לגבי אופן הצגת הדברים מצידו של בגין וטוען, כי אין כל צורך בפניות סודיות. לדבריו אמנם יש הבדלים מהותיים בין שתי המפלגות אך יש לשאוף להקמת כוח אלטרנטיבי למפלגת השלטון, כוח שימנה 34 חברי כנסת. בגין יוצא גם נגד התחמקויות הליבראלים מהמשא-ומתן בטענות שונות. הוא אומר כי הצעתו בעינה עומדת וכי הוא לא קורא להקמת הגוש באופן מיידי אלא מבקש לפתוח במשא-ומתן להקמתו. עוד טוען בגין, כי הוא לא קורא למיזוג בין המפלגות אלא לשיתוף פעולה בין שתי המפלגות לקראת הבחירות לכנסת ה-6, על-מנת להציב אלטרנטיבה אמיתית לשלטו
במאמר זה דן בגין בהחלטת ועידת תנועת "חרות" להקים סיעת עובדים של "חרות" בהסתדרות הכללית. בגין תקף את אחדות העבודה על כך שהיא מתנגדת להקמת סיעה של "חרות" בהסתדרות העובדים הכללית, כאשר היא לא התנגדה להקמת סיעה כזו של התנועה הליבראלית. עוד יצא בגין נגד דברי מפא"י שקבעו כי "חרות" לא תורשה להתאגד בהסתדרות הכללית כל עוד קיימת הסתדרות העובדים הלאומית. בגין טען, כי הסתדרות העובדים הלאומית היא מוסד אטונומי של התנועה וכי "חרות" לא תכפה על חברי התנועה לאיזו הסתדרות להשתייך. בגין הזהיר מפני פסילה אפשרית של הקמת סיעה שתתמודד לבחירות להסתדרות הכללית. לדבריו "חרות" לא תקבל פסילה שכזו משום חופש ההתאגדות והיה וכן – יידון העניין בבית המשפט. בגין טען עוד, כי עצם הקמת סיעת עובדים של "חרות" בהסתדרות הכללית לא באה כדי לשבור את ההסתדרות מבפנים אלא כדי לשכנע. בגין הוסיף, כי המתנגדים חוששים בעצם מפני שכנוע של "חרות" מבפנים. עוד טען, כי בניגוד לטענות כאילו "חרות" השתנתה, האמת היא ש"חרות" לא השתנתה בכלל אלא שאחרים החלו להכיר בכוחה הרב.
הוועידה מטילה על המרכז לנקוט בצעדים הדרושים למען תוקם סיעת עובדים בתוך הסתדרות העובדים הכללית מקרב חבריה שהם חברי תנועת החרות. הנאום מתייחס לפולמוס החריף שהסעיר את הועידה, הנאום מלא בהתייחסויות אישיות לדרך הויכוח ותוכנו ורצוף בשנינות ודוגמאות ומשלים היסטוריים, הן בהקשר של התנועה, ראש בית"ר ואף תיאור ויכוחו עם בגין בועידה ב 38, והן בהקשרים רחבים יותר (התייחסות לכינוי ליהודי כ'עמלק', קרבות נפוליאון). בגין מנתח את הסיבות להצטרפות להסתדרות העובדים הכללית, מקשר את המהלך למשא ומתן עם המפלגה הליבראלית, ועומד על החשיבות של שבירת הרוב המוחלט של מפא"י בהסתדרות). כמו כן, בגין מתייחס לחיוב שחילוקי הדעות החריפים בוועידה ובחשיבות של הדברים לתנועה דמוקרטית ולאוטונומיה של ההסתדרות הלאומית כמנגנון עצמאי.
האבסטרקרט לקוח מנס-אל משום שהגליון לא מופיע באדא. העיתון מדווח על דבריו של בגין עם נעילת ועידת תנועת "חרות". בגין הביע את הערכתו לועידה המוצלחת והדגיש כי תנועת ז'בוטינסקי נמצאת בקו עלייה. בגין הצביע גם על הסילופים הרבים מצד גורמים שונים בקשר לחלקם של אנשי בית"ר והצה"ר במרג גטו ורשה. בגין הדגיש, כי על סמך מסמכים היסטוריים היתה זו בית"ר אשר הרימה לראשונה את נס המרד בגטאות. עוד מדווח העיתון על היבחרו של בגין פה אחד ליו"ר התנועה.
