אהבת השנאה (חלק 2)

במאמר זה המורכב משני חלקים (החלק הראשון פורסם בגליון חרות מה- 1/5/64) בגין דן בתגובתו של בן–גוריון נגד ההחלטה להעלות את עצמות ז'בוטינסקי ארצה ובשנאה הגלומה בתגובה זו. בגין תוקף את בן –גוריון על התנגדותו להעלאת הארון. בגין הזכיר כי במשך קרוב ל-15 שנה מנע בן –גוריון את העלאת הארון ועתה הוא ממשיך להתנגד לכך. בגין טוען כי מה שמאפיין את בן–גוריון בהתנהגותו כלפי ז'בוטינסקי זה שנאה, קנאה ונקמנות. וזאת משום שז'בוטינסקי היה זה אשר הגה את רעיון המדינה העברית, המילטריזם ואת תורת המרד. בגין טוען עוד כי שנאתו וקנאתו של בן–גוריון לא נותנת לו כל מנוח והוא אף מסלף את ההיסטוריה וטוען כי הגדוד שהוקם במלחמת העולם הראשונה ע"י ז'בוטינסקי היה גדוד בכפיה ועל כן שני הגדודים האחרים, שהוקמו בהתנדבות, היו חשובים יותר.

בכנס הראשון של פעילי סיעת תכלת לבן – הערות לסיום הדיון

נאומו המלא של בגין בכנס של סיעת "תכלת לבן", סיעתה של תנועת החרות בהסתדרות העובדים הכללית. בנאום מתייחס בגין באריכות לאידאולוגיה הסוציאליסטית ולזו הקומוניסטית ומנגיד לה את השקפת העולם הכלכלית הליברלית של סיעת חרות. כמו כן, מתייחס בגין בהרחבה למתיחות הפוליטית סביב הצטרפותה של חרות להסתדרות העובדים הכללית ורצונה להתמודד בבחירות להסתדרות ולמנוע רוב מוחלט למפא"י בהסתדרות. בגין מביע התנגדות נחרצת לקריאות לבטל את ההסתדרות העובדים הלאומית, כתנאי להשתתפותה של סיעת תכלת לבן בבחירות להסתדרות העובדים הכללית

מוסד חדש – רמטכ"לים לשעבר

במאמר זה מתייחס בגין לרצונו של בן גוריון, שאינו עוד ראש ממשלה, לשוב לשלטון ולשנות את שיטת הבחירות בישראל לבחירות אזוריות. לטענתו של בגין, מדובר בניסיון לתת רוב למפא"י בכנסת, בעו אין לה רוב בעם. בן גוריון ניסה לגייס רמטכ"לים לשעבר לצורך עניין זה, ובגין מציג עמדה שלפיה אל להם לגנרלים לשעבר, שלא נוטלים חלק פעיל בפוליטיקה, להתערב בעניינים פוליטיים באצטלא של רמטכ"ל לשעבר. בנוסף מבקש בגין להכניס לפרופורציות את העלבון שחשו אנשים מכך שבן גוריון הגדיר את משה דיין כרמטכ"ל הטוב ביותר, וטוען כנגדם שהם לא הבינו את ההתרגשות של יוצאי המחתרות מהשכחתם וממחיקתם המכוונת מן ההיסטוריה של הקוממיות

מ. בגין: "הממשלה אחראית להשמצה ולכזב שבספר תולדות ההגנה"

העיתון מדווח על הצעה לסדר היום שהגיש בגין בשם סיעת ה"חרות" בעקבות שליחת כרך ב' של ספר ההגנה למשפחות השכולות ע"י משרד הביטחון. בגין יצא נגד מעשה זה שבו מפיצה הממשלה ספר למשפחות השכולות המלא בכזבים בהשמצות כלפי האצ"ל. בגין טען עוד כי הוצאת הספר ועריכתו ע"י אנשי משרד הביטחון המקורבים למפא"י מהווה מעשה לא דמוקרטי המאופיין בהיסטוריוזפיה ומהווה זוועה מוסרית. העיתון מביא גם מדברי תשובתו של רה"מ אשכול שענה להאשמותיו של בגין ותואר ע"י העיתון כעצבני ונרגז בדבריו. אשכול האשים את בגין בדמגוגיה זולה וטען כי הוא משמיע דברי בלע. עוד טען אשכול כי רוב העם חושב אחרת מנציגי "חרות" וכי צבא ההגנה של העם היהודי לא הכיר בחיילי האצ"ל (דברים שעוררו סערה במליאה).עוד טען אשכול כי מנהג הוא לשלוח לבני המשפחות השכולות ספר לבחירתם. הנאום במלואו מפורסם בגליון יום ו' 21/2/64.

מי בעליה ומי בירידה

במאמר זה דן בגין במפלגה הליברלית שקמה ב-1961 מתוך מגמה להוות אלטרנטיבה לשלטון, אך למעשה מטרתה היתה לדחוק את "חרות" למקום השלישי בכנסת. לטענתו היא הצליחה, משום שתנועת ה"חרות" חזקה יותר. בגין מציין גם את סירובה של המפלגה הליברלית לכונן גוש פוליטי עם "חרות" מתוך טענות ותירוצים שונים. בגין מגיע למסקנה, כי במפלגה הליברלית אין כל חידוש וכי בבחירות לכנסת השישית המפלגה הליברלית תיכשל. בגין מציין, כי למרות ש"חרות" חזקה יותר מהמפלגה הליברלית, היא עדיין מעוניינת בהקמת רשימה פוליטית משותפת עימה. יחד עם זאת היא מכבדת את סירובה.