Subjects: מפא"י

במאמר זה המורכב משני חלקים (החלק הראשון פורסם בגליון חרות מה- 1/5/64) בגין דן בתגובתו של בן–גוריון נגד ההחלטה להעלות את עצמות ז'בוטינסקי ארצה ובשנאה הגלומה בתגובה זו. בגין תוקף את בן –גוריון על התנגדותו להעלאת הארון. בגין הזכיר כי במשך קרוב ל-15 שנה מנע בן –גוריון את העלאת הארון ועתה הוא ממשיך להתנגד לכך. בגין טוען כי מה שמאפיין את בן–גוריון בהתנהגותו כלפי ז'בוטינסקי זה שנאה, קנאה ונקמנות. וזאת משום שז'בוטינסקי היה זה אשר הגה את רעיון המדינה העברית, המילטריזם ואת תורת המרד. בגין טוען עוד כי שנאתו וקנאתו של בן–גוריון לא נותנת לו כל מנוח והוא אף מסלף את ההיסטוריה וטוען כי הגדוד שהוקם במלחמת העולם הראשונה ע"י ז'בוטינסקי היה גדוד בכפיה ועל כן שני הגדודים האחרים, שהוקמו בהתנדבות, היו חשובים יותר.

במאמר זה מתייחס בגין לרצונו של בן גוריון, שאינו עוד ראש ממשלה, לשוב לשלטון ולשנות את שיטת הבחירות בישראל לבחירות אזוריות. לטענתו של בגין, מדובר בניסיון לתת רוב למפא"י בכנסת, בעו אין לה רוב בעם. בן גוריון ניסה לגייס רמטכ"לים לשעבר לצורך עניין זה, ובגין מציג עמדה שלפיה אל להם לגנרלים לשעבר, שלא נוטלים חלק פעיל בפוליטיקה, להתערב בעניינים פוליטיים באצטלא של רמטכ"ל לשעבר. בנוסף מבקש בגין להכניס לפרופורציות את העלבון שחשו אנשים מכך שבן גוריון הגדיר את משה דיין כרמטכ"ל הטוב ביותר, וטוען כנגדם שהם לא הבינו את ההתרגשות של יוצאי המחתרות מהשכחתם וממחיקתם המכוונת מן ההיסטוריה של הקוממיות