בגין קורא להגברת הקמתן של התנחלויות. בגין טוען שאין למסור את יהודה ושומרון לא אש"פ ולא לירדן אלא לחזור ולהדגיש את זכותו של עם ישראל לארץ ישראל ולהגביר הקמת התנחלויות. בגין טוען שהבחירה אינה בין שלום בלי שטחים או מלחמה אתם, אלא בין קיום על בסיס הזכות לבין סכנה קיומית למדינה. בגין קורא לכל המפלגות להתאחד באהבת הארץ.
בגין מגיש הצעת אי-אמון בממשלה עקב הסכם של ארצות הברית ומצרים שלפיו תספק ארה"ב טכנולוגיה גרעינית לבניית כור המצרי. בגין קורא לכנסת כולה לנקוט צעדים כדי להציל את שני יהודים בסוריה שהואשמן ברצח של נערוות יהודיות, בטענה שזו גרסה של עלילת-דם. בגין טוען שעצם העובדה שפרסום ההסכם הפתיעה את הממשלה מהווה מחדל מדיני. בגין טוען שההתבטאויות הפומביות של חברי הממשלה שלפיהם ההסכם אינו מסכן את ישראל מזיקים לאינטרסים של המדינה. בגין טוען שעצם הויכוח עם הכור המצרי מסכן את ישראל מוכיח שהסכנה קיימת. בגין טוען שמדיניות החדשה של ארה"ב – התקרבות למדינות ערב – באה על חשבון של ישראל. בגין פונה לחברי הקונגרס והסנאט בתביעה לבלום את הספקת נשק וטכנולוגיה גרעינית למדינות עוינות לישראל.
בגין מעלה הצעה לסדר-היום לגבי מצבם של יהודים בסוריה וברה"מ. בגין דורש לפנות לנשיא ניקסון, לקראת ביקורו בשתי המדינות בתביעה להעלות את הנושא בפני מארחיו. בגין טוען שמצבם של יהודי סוריה הינו בלתי-נסבל ודורש לנקות צעדים שיאפשרו להם לעזוב את המדינה. בגין טוען שבקרב יהודי רוסיה מתרחשת התעוררות לאומית עדירה למרות התבוללות כפויה וטוען שעל הנשיא ניקסון לטפל במצבם במהלך ביקורו בברה"ם. בגין מנסח שלושת הדרישות כלפי המשטר הסובייטי: שחרור אבירי ציון, הפסקת ההתעללות בהיהודים שביקשו לעלות ארצה ואישור עליה עבור יהודים שירצו בכך.
בגין פותח במאמר בהסבר למדוע ציין את מוצאו היהודי של קיסינג'ר ומסביר, כי עובדה זו היתה חשובה לאור התבטאותו של קיסינג'ר שהרדיפות נגד היהודים בסוריה הם עניין סורי פנימי, בגין מזכיר את תקופת ילדותו של קיסינג'ר בגרמניה, שגם אז השתמשו בטענה זו כדי להסביר את חוסר ההתערבות של הקהילה הבינלאומית ברדיפת הממשלה הגרמנית את אזרחיה היהודים. בהמשך המאמר בגין תוקף את ממשלת גולדה מאיר ואת נכונותה לסגת מהקו הסגול ללא תמורה ובניגוד להצהרות הקודמות.
דמוקרטיה אין פירושה רק הכרעת הרוב, זוהי גם דרך חיים ישרה, יחסי אנוש הוגנים, כיבוד הזולת, הצנעת לכת, אהבת הבריות, דאגה לאדם ועוד. אבל הכלל של קבלת החלטת הרוב אפילו אין היא לרוחך, בלעדיה אי אפשר, אם קיים הרצון לחיות חיי חרות וכבוד משותפים, צריך להעמיק, דווקא בימי משבר את ההכרה בכלל הדמוקרטי הזה.
