בגין מנתח את דו"ח ועדת אגרנט ואת אחריות הדרג המדיני, רה"מ ומקורביה (המטבח), אך מציין כי לממשלה כולה אחריות, ובכללה לשרי הסיעות האחרות כדוגמת המפד"ל, וזאת משום שהם הסכימו לוותר על השפעתם המדינית בממשלה, ולכן אחראים לכלשלונה. בגין מדגיש את הפגיעה הקשה בדרכי עבודת הממשלה של שיטת המטבחון ויוצר קשר ישיר בין צורת עבודה זו למלחמת יום הכיפורים.
במאמר זה בגין פותח בטעות של קיסנג'ר בנאום שנשא לפני נשות אנשי הקונגרס שגרם לבעיות דיפלומטיות-מדיניות. בגין מבקר את רה"מ גולדה מאיר, שהצהירה שלא תעמוד בראש הממשלה הבאה (הנוכחית) ולא עמדה בדיברתה, וגרמה לכך שלא ניתן לתת אמון בדבריה, או בממשלתה. בגין יוצא נגד דיין שטוען כי מצרים מעוניינת בשלום. בגין טוען שהשלום היחיד בו סאדאת מעוניין הוא השמדת ישראל, וכי בלי חוזה שלום, הבטחות אלה לא משמעותיות.
בנאום אחרי התייצבות של הממשלה החדשה (אחרי בחירות לכנסת ה-8) במליאה בגין מבקר בחריפות חוסר אמינות של הממשלה ונטייתה להיעזר בהדלפות לצרכי צידוקים. בגין מאשים את הממשלה בשוחד פוליטי שהתבטא בהגדלת מספר תיקי שרים שקיבלו סיעות קטנות. בגין מאשים את הממשלה במחדל של מלחמת יום-כיפור וטוען שהיא אינה יכולה לפתור משבר שנוצר במדינה עקב המלחמה. בגין טוען שתכנית של נסיגה חלקית לא יכולה להביא שלום ומאשים את הממשלה בצביעות בנושאי ארץ-ישראל והתנחלויות. בגין מציג תכנית המדינית שלו שבמרכזה – שלמות המולדת, התיישבות בכל חלקי הארץ, שוויון זכויות אזרחיות לכל, מתן האזרחות לערבים החיים בשטחים שירצו בכך. במדיניות החוץ בגין דורש להתרכז בפטרון המצב הקשה של יהודי סוריה ובהפעלת לחץ על ברה"מ בדרישה שהיא תאפשר עלייה. בנושאי פנים בגין דורש צעדים נגד צמצום העוני ובמיוחד הגדלת קיצבאות למשפחות מרובות ילדים
במאמר זה בגין מסביר את המשבר הקשה שהמדינה נקלעה אליו בעקבות מלחמת יום כיפור. בגין טוען שפתרון למשבר לא יבוא מהקמת ממשלה דומה לזו שהיתה בתקופת המשבר, כך גם היה בהיסטוריה. בגין מסביר שגולדה, שעליה הוטלה מלאכת ההרכבה, יכולה לקבל הארכה מהנשיא רק במידה ולא תעמוד במשימה, והיא אינה רשאית לבקש הארכה כזו. בגין מציין שקיים רוב של 61 או 62 חברי כנסת איתם ניתן להקים ממשלת ליכוד לאומי, אך נראה שזה לא קורה מאחר והסיעות אינן לוחצות בעניין זה, אך לדעתו, ממשלת ליכוד לאומי יכולה להיות הפתרון למשבר.
בגין מברך את יו"ר הכנסת על היבחרו מחדש ואת הכנסת החדשה. בגין מתיחס להסדרים הנרקמים עם מצרים וטוען כי הממשלה עמדה על העקרון כי לא יכנסו חיילים מצרים לסיני ועליה להמשיך לעמוד על כך, ולא לנחש את מחשבותיו של האוייב ולפעול כאילו כוונתו לשלום, שכן זה מה שעשו לפני מלחמת יום הכיפורים, ולכן יש לחשוב שהסיבה שסאדאת רוצה להכניס חיילים לסיני היא בשביל לחמש את האזור לשעת מלחמה. (בגין תוקף את אבא אבן ודיין על אצהרותיהם טרם מלחמת יום כיפור). בגין מצהיר כי הקולות הנוספים שקיבל הליכוד בבחירות האחרונות הן בשביל שילחמו על שלמות הארץ, ועל סיפוח השטחים. בגין מתייחס גם להצהרות שיהודה ושומרון הם לא לישראל, ורק צריך להחליט אם ילכו לעראפת או לירדן, וטוען שאף אחת מהאופציות לא מוסכמת, וריבונות ישראל על שטחים אלה משמעותית מבחינה בטחונית.
