Subjects: מלחמת סיני

כשנה לאחר מבצע קדש המוצלח מבחינה צבאית אך הכושל מבחינה מדינית, נשא מנחם בגין את הנאום הלוהט ומעורר ההשראה הזה בפני קהל תומכים ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. בנאום זה, ששיקף את השקפת עולמו הנחרצת כיהודי גאה ומבקר חריף של מדיניות ההבלגה והנסיגה, מנתח בגין את המצב הפוליטי-אסטרטגי של מדינת ישראל מאז הקמתה: מצב מלחמה מתמשך עם הערבים, הכולל התקפות גרילה והצהרות השמדה, ומציג שלוש תגובות אפשריות – הבלגה, תגמול או שחרור והיאחזות. בגין מבקר בחריפות את לחץ ארצות הברית על הנסיגה מסיני, קורא לברית עם צרפת ולחרם נגדי על הערבים, מתנגד נחרצות לקבלת שגריר גרמני בישראל, ומחווה כבוד לזאב ז'בוטינסקי ולצבא ההגנה לישראל. הנאום, רווי אמונה בחירות, בצדק ובניצחון היהדות, משמש עדות חיה לרוחו הלוחמנית של בגין

באיגרת מדרום אפריקה לכבוד ראש השנה תשי"ח בגין מסכם את השנה שחלפה. בגין מדגיש את החשיבות ביציאה למלחמת סיני כהגנה עצמית מבצע כזה יעיל הרבה יותר מפעולות תגמול. בגין מדגיש שעדיף להתמודד עם חזית אחת ולא להקלע למלחמה כוללת. בגין מדגיש את החשיבות של הקשר עם צרפת שהתחזק בשנה האחרונה. כמו כן מתייחס בגין לנסיון של המפלגה השלטת להשתלט על לחמם ופרנסתם של העם על מנת להאריך את שלטונם לפני הבחירות בשנה הבאה. תאריך לא מדוייק

במאמר זה בגין יוצא נגד טענות הממשלה הטיפשיות כי על אף הודעות האויב הערבי אין שורר בין ישראל לארצות ערב מצב של לחימה בגין טוען כי שום תועלת לא צומחת מדברים אלו וכי דווקא נגרם מכך נזק רב לישראל אשר לא מגנה על האינטרסים הלאומיים שלה. בגין טוען כי חובה על הממשלה להכריז כי קיים נגד ישראל מצב מלחמה וכי זכותה של ישראל לכל פעולה של הגנה לאומית. בגין במאמרו סוקר את ההתפתחות של הסכסוך בין ישראל לארצות ערב ואת הסכנות שטמונות בו לבטחונה של ישראל.