הימים הגדולים של כיבוש יפו

במאמר זה בגין סוקר סקירה היסטורית את כיבוש יפו ואת המשמעות האסטרטגית של הכיבוש ששיחררה כוחות צבאים במלחמת העצמאות מהצורך להילחם בת"א אם יפו לא היתה נכבשת.

בטקסים מיוחדים צויין אתמול יום השנה 15 לכיבוש יפו ע"י האצ"ל מ. בגין: רוח הכיבוש המשחרר והכרת הזכות הנצחית, עמדו ויעמדו לנו

העיתון מדווח על דברי בגין בעצרת ברחבת בית הספר "אליאנס" ביפו. בגין העלה על נס את שיחרור יפו ואת משמעותו הגורלית לאחר הקרב הארוך שנמשך חמישה ימים והציל את ת"א. בגין הילל את הלוחמים ואת מפקדם גדעון (יפתח) והעלה את זכר 40 הנופלים אשר דמם קידש את האדמה ושרוח הכיבוש המשחררת שלהם מחייבת הכרת זכות נצחית להם.

תפקיד האופוזיציה

במאמר זה בגין מסביר את תפקיד האופוזיציה כמרכיב הכרחי במשטר דמוקרטי. בראשונה אופוזיציה צריכה להדגיש שוני מהמשטר הקיים, על ידי התנגדות לחוקים 'רעים' (בגין מביא כאן לדוגמא את חוק המשמעת הקואליציונית), הצעות אי אמון (שתפקידם הוא לא רק להפיל את הממשלה, אלא להביא לתשומת לב הציבור התנהלות בעייתית של הממשלה), והקמת ועדות חקירה פארלמנטריות. תפקיד נוסף עליו עומד בגין הוא להוכיח אחדות מתוך רצון חופשי של המתאחדים (לא חד-מפלגתיות). תפקידה השלישי של האופוזיציה הוא שאיפה לחילופי שלטון

הישיבה המאה ושלושים וארבע של הכנסת החמישית-התפטרות השר י. בן-אהרן מהממשלה; צירופו של חבר-הכנסת י. בר-יהודה לממשלה

נאום בגין בכנסת בישיבה שבה צפויה לאשר הכנסת את החלפתו של שר התחבורה (יצחק בן אהרון). בגין תוקף בחריפות את בן גוריון, שעוזב את המליאה בתחילת הדברים וטוען כלפיו שהוא מזלזל באופוזיציה. בגין קרא לרה"מ לפרוש מהחיים הפוליטיים והצביע על כך שקיים בציבור חוסר אמון במפא"י, ושמפא"י מפעילה לחץ חברתי וכלכלי על הציבור. בגין תקף גם את רה"מ, על כך שטען כי "חרות" טענה שמלחמת השיחרור נחשבה כט' באב שלישי, ובגין הכחיש זאת. כמו כן, יש דיון על הצעת חוק של בגין, שהתפטרות של שר תחל 48 שעות מהגשת מכתב ההתפטרות אלא אם כן השר חוזר בו. הנאום המלא מובא גם בעיתון חירות שפורסם ב- 29.5.1962 .

י"א באייר וט' באב

בי"א באייר תשכ"ב, הגישה תנועת החרות הצעת אי אמון בממשלת בן גוריון. הנימוקים להצעה, שהוצגה על ידי חבר הכנסת יוחנן בדר, היו בעיקר כלכליים. בתגובה לכך, עלה ראש הממשלה דוד בן גוריון לנאום, ובחר לשים בצד את הנושאים הכלכליים, ולדון בנושאים היסטוריים. במהלך נאומו, אמר בן גוריון כי ממשלותיו הביאו לעם שני הישגים גדולים, שדרשו מהעם קרבנות. העם נענה והקריב קרבנות, אך לשני ההישגים האלה התייחסה תנועת החרות כאל אסונות. הראשון, לדבריו, היה מלחמת השחרור. אמירה זו, והרמז כי האצ"ל לא נטל חלק בהקרבה למען הקוממיות הוציאה את בגין משלוותו ופרצו בכנסת חילופי צעקות בין ראש הממשלה, ראש האופוזיציה, וחברי סיעותיהם. בתגובה לתקרית, כתב בגין את המאמר החריף הבא, כדי להעמיד את הדברים על דיוקם