העיתון מדוח על דברי בגין באזכרה ללוחמי האצ"ל ביום הזיכרון לחללי האצ"ל ב22/5 בבית הקברות בצפת .בגין העלה על נס את זכרם של עולי הגרדום ושאר החללים. בגין הדגיש את האהבה, קדושה, גבורה ואת הקרבתם למען שיחרור המולדת. בגין הדגיש עוד כי מזמנם של הרוגי המלכות בימי מרד רומי לא קמו גיבורים כאלה כעולי הגרדום.
העיתון מדווח על דברי בגין לזכרם של חללי האצ"ל בחוות הנוער רזיאל בהרצליה. בגין עלה על נס את זכר המפקד רזיאל וחללי האצל בטכס האזכרה. בגין הסמיך את גבורת דורנו לגבורת בר–כוכבא והעלה על נס את גבורת המרד ואת תפארת ההתקוממות של מעטים מול רבים, של העם היהודי נגד האימפריה הבריטית. בגין ציין עוד את דמותו רבת הרושם של דוד רזיאל אשר הפעיל את כוח הגבורה ואת נושאיו הוביל לקרב. עוד ציין בגין כי רוח המרד לא חלפה וכי עוד נזכה לערוך יום זכרון על הר הבית. בגין בנאומו יצא גם נגד הניסיון שנעשה מצד גורמים שונים להשכיח את הדור של לוחמי האצ"ל אך למרות זאת הדור עוד חי ולא ניתן להשכיח את מעשיו.
מאמר זה של מנחם בגין על פריצת כלא עכו הוא מסמך היסטורי מרתק המשלב תיאור דרמטי של מבצע מחתרתי נועז עם ניתוח מעמיק של משמעותו בהקשר של מלחמת השחרור העברית. בגין, כמנהיג האצ"ל, מציג את פריצת הכלא ב-4 במאי 1947 כנקודת מפנה מכרעת במאבק נגד השלטון הבריטי, תוך הדגשת האומץ, התכנון והרוח הבלתי מתפשרת של הלוחמים. הוא מבקר את העיוותים בסרט הקולנועי "אקסודוס" המתאר את המבצע, ומדגיש כי "תכנית שגדולתה באמיתותה, שנקבעה בכישרון בלתי מצוי, ובוצעה בגבורה מפליאה" אינה זקוקה לתוספות דמיוניות. מאמר זה לא רק מתעד את המבצע, אלא גם ממקם אותו כסמל לנחישות ולרוח החירות, הקוראת תיגר על עריצות ומעוררת השראה לדורות
במאמר זה מדבר בגין על הדגל האדום ועל דגל הלאום. בגין יוצא נגד מה שמסמל הדגל האדום: סולידריות הפועלים בכל העולם, וטוען כי הוכח בכל המלחמות שאינטרסים לאומיים הם חשובים הרבה יותר. בגין מציין את החשיבות של אחדות לאומית לעומת האחדות העל-לאומית הפועלית המזויפת. בגין טוען עוד כי אחדות לאומית על-מעמדית נוגדת את האמת. עוד בגין טוען כי כל אלה בישראל המאמינים באחד במאי מאמינים ברעיונות שאם היו מתקבלים, מדינת ישראל לא היתה קמה שכן הפועלים האמינו כי השאיפה למדינה יהודית היא בורגנית ונוגדת את עקרונות הקומוניזם. בגין מציין שהתנועה הרוויזיוניסטית היא זו שחרטה על דגלה את הצורך בהקמת מדינה יהודית עצמאית וטוב שעמדתה ניצחה לבסוף.
במאמר זה סוקר מנחם בגין את תולדות העם היהודי וגורלו האישי דרך ארבעה "לילות סדר" מעצבים שעבר בחייו: החל בילדותו בצל המהפכה הבולשביקית והפרעות בפולין, דרך מאסרו בכלא הסובייטי, המשך בליל הסדר הראשון במחתרת האצ"ל בבני ברק בעיצומו של המרד בבריטים, ועד לערב היציאה לקרב על שחרור יפו במלחמת העצמאות. בגין מתאר את הטרנספורמציה של היהודי מקרבן חסר אונים בגולה ללוחם גאה בארצו. המאמר מסכם באמונה יוקדת כי הדור שעבר את התופת והתקומה ימשיך בדרך הגאולה, ומדגיש כי המרד והמלחמה לא היו למען המוות, אלא למען חיים של חירות במולדת
