קדושת יחוד הזכרון

מאמר של בגין על כך שנפילתם ותרומתם של לוחמי המחתרות (ובכללם ניל"י), לוחמי הבריגדות והגדודים העבריים אינם מצויינים ביום הזכרון הלאומי. בגין מתייחס גם ליריבות בין הלח"י לאצ"ל במהלך הדברים, אבל עיקר המאמר הוא על כך שיש להכליל את זכרם של כל הלוחמים לשחרור האומה ביום הזכרון הממלכתי ושבוודאי עד אז יש לשמר יום נפרד לזכרון ללוחמי האצ"ל ביום נפילתו של מפקדה דוד רזיאל, כג' באייר.

י"א באייר וט' באב

בי"א באייר תשכ"ב, הגישה תנועת החרות הצעת אי אמון בממשלת בן גוריון. הנימוקים להצעה, שהוצגה על ידי חבר הכנסת יוחנן בדר, היו בעיקר כלכליים. בתגובה לכך, עלה ראש הממשלה דוד בן גוריון לנאום, ובחר לשים בצד את הנושאים הכלכליים, ולדון בנושאים היסטוריים. במהלך נאומו, אמר בן גוריון כי ממשלותיו הביאו לעם שני הישגים גדולים, שדרשו מהעם קרבנות. העם נענה והקריב קרבנות, אך לשני ההישגים האלה התייחסה תנועת החרות כאל אסונות. הראשון, לדבריו, היה מלחמת השחרור. אמירה זו, והרמז כי האצ"ל לא נטל חלק בהקרבה למען הקוממיות הוציאה את בגין משלוותו ופרצו בכנסת חילופי צעקות בין ראש הממשלה, ראש האופוזיציה, וחברי סיעותיהם. בתגובה לתקרית, כתב בגין את המאמר החריף הבא, כדי להעמיד את הדברים על דיוקם

נפתחה תערוכת מבצר עכו

בטקס פתיחת התערוכה לכלא עכו בבית ז'בוטינסקי ב-6/5, בגין מתאר גם את תכנון ונסיון ההצלה של עולי הגרדום עוד במעצרם בירושלים.

נאום מר בגין בפתיחת התערוכה של פריצת כלא עכו

בנאום בפתיחת תערוכההמתארת את הפריצה לכלא עכו, בגין מתאר את האירועים שהובילו לפריצה לכלא, ואת תכנית הפעולה. בגין מביע תקוה כי המבצר עצמו יפונה ויהפוך להיכל תהילה לגיבוריו. דיווח על נאום זה פורסם בעתון חרות מיום 07/05/191962