שלום העם ושלמות הארץ

בנאום במועצה הארצית של תנועת החרות בגין פותח בחשיבות של ממשלת הליכוד הלאומי בנצחון בששת הימים וטוען כי גם כיום היא הכרחית, אך גח"ל לא ישאר בממשלה בכל מחיר. בגין מבקר את ד"ר גולדמן טוען כי הוא מסלף את דברי הרצל, וכי ולטענותיו אין בסיס. בגין מתייחס להצעות לחלוקה מחדש של א"י, וטוען שזה לא ימנע שפיכות דמים, וכי האויבים לא מוכנים לשבת בכלל למו"מ. בגין מסביר מדוע השימוש במילה 'נסיגה' מן השטחים מהווה הסכמה שאין לישראל זכויות על השטח שנכבש בששת הימים. בגין קורא להתאחד ולהעלות את יהודי ברית המועצות

שלום העם ושלמות הארץ

מעולם לא טענו לשום מונופולין, לא להקרבה, לא ללחימה, לא למסירות נפש, לא למעשה, לא לשחרור. אנחנו עשינו. למען עמנו ולמען ארצנו עשינו. היו תקופות שונות. היו דברים קשים בין שני המחנות. אבל תזכור ידידי וחברי, תנועת המרי המאוחדת קמה בעקבות הסזון, ואנחנו תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, אנשי המחתרת העברית הלוחמת, לא היססנו להושיט יד … Continued

שלום העם ושלמות הארץ

לכן אנחנו איננו זוכרים את העוולות, כפי שמעולם לא דרשנו פרסים. לכן ידענו להתגבר על רק על חילוקי דעות, אלא גם על מורשת הימים הקשים והמורים ביותר, למען תהיה שוב תנועת התנגדות יהודית מאוחדת מול פני אויבים ולחצים. בתקופות שונות כולם נלחמו, כולם סיכנו את נפשותיהם, כולם הקריבו קרבנות. הם אינם זקוקים להכשר שלנו. אבל … Continued

העיר שחוברה לה יחדיו

בגין נואם בפתיחת ועידת חירות. בגין משווה בין ירושלים שנפלה בידי טיטוס , כאשר העם היה מפולג לירושלים של 1967 בה הוקמה ממשלת ליכוד לאומי, והתגברה על אויביה. בגין מציין את עמדת הממשלה המסתמכת על הצעת חרות, להסכים רק לחוזה שלום, ולא להסכם 'בדרכי שלום'. בגין מכיר בבעיה הדמוגרפית שעולה מהנצחון, בגין טוען שהרוב שיש עכשיו הוא גדול ממה שהיה אפשר לבקש בימיהם של ז'בוטינסקי והרצל, וכי יש לשמור עליו בעזרת תגמול משפחות מרובות ילדים ועידוד עליה גם ממדינות מפותחות, לשם כך יש לאפשר יוזמה חופשית. כמו כן מקווה בגין לעליה מרוסיה, ומדינות ערב. בגין מסביר שרעיון שלמות המולדת שליווה את תנועת ז'בוטינסקי מהיווסדה ליווה את כל המצעים של תנועת החרות לכנסת, וגם אם הוא עולה לה בקולות, היא לא תוותר עליו. בגין מקריא את הצהרת הזכויות של העם היהודי לחרות בטחון ושלום. דיווח על פתיחת הוועידה פורסם בעתון 'היום' מתאריך 27/05/1968

העיר שחוברה לה יחדיו

לפני עשרים וחמש שנה, ביום הכיפורים, התפללתי ליד הכותל-המערבי. תוך הקהל ניצב איש בית"ר צעיר, עם שופר נסתר מתחת לאמתחתו, כפי שנהוג היה בתנועת ז'בוטינסקי, מאז זרים אסרו לתקוע בשופר ליד הכותל-המערבי. עם תום תפילת הנעילה, הוציא הצעיר את השופר ותקע תקיעה גדולה וממושכת, וכל הקהל הצפוף ברחבת הכותל המצומצמת קרא בקול: לשנה הבאה בירושלים … Continued