עם קביעת מקום העגינה, שודרה הוראה לאניה לשנות את נתיבה. עם התקרבותה לחופי הארץ החילונו מקבלים ממנה, לשמחתנו, אותות אישור להוראותינו. את כל שאר הפרטים עיבדו המומחים, מתוך הבנה הדדית מלאה. החל הדיון על חלוקת הנשק. הצענו, כי עשרים אחוז ממנו, יישלח לירושלים, לגדוד האצ"ל, על כך ניתנה לנו הסכמה מפורשת.
את שאר הנשק הצענו לחלק לגדודים, המורכבים מחברי אצ"ל, בתוך הצבא, ולגדודים אחרים. כלום היתה זו הצעה מוגזמת, לא חוקית, לא מובנת? הן מטה חטיבה, בצבא הקיים, באחדותו, במשך דורות, דואג לנשק טוב בשביל חייליה, במקרה שלנו, שוב לקראת חידוש הקרבות, עדיין לא ניתן לגדודים, המורכבים מחברי אצ"ל, נשק ראוי לשמו. לא היה לנו טענות. … Continued
שום איש אצ"ל לא פתח באש, לא בכפר ויתקין ולא בחוף תל-אביב, מול אותו רחוב פרישמן. בשני המקומות ובאחרים, נפתחה אש קטלנית עלינו, על אנשי אצ"ל בלא אזהרה מוקדמת.
משהוקפנו לפתע על ידי גדודים שלמים, נמסר לי, כעבור זמן אולטימטום לעשר דקות. הוא נחתם על ידי קצין. הוא לא נוסח על ידו. ביקשנו בירור עם נציגי הממשלה. קיבלנו סירובים.
עברו לא עשר דקות אלא שעות מספר והוסכם בינינו, חברי האצ"ל הנצורים, כי אעלה על סיפונה של אלטלנה ונשוט לתל-אביב, כדי לבוא משם בדברים עם חברינו במטה הזמני עם נציגי הממשלה. קיימנו מסדר פרידה. לפתע, ללא כל אזהרה, נפתחה עלינו אש מרגמות ומקלעים. הוא הדין בעלותנו על הסיפון.
