Subjects: לח"י

בגין מתייחס לנסיונות פיצוץ ופגיעה במערכת ובבית הדפוס של השבועון "העולם הזה". הוא מציין שלמרות שקווה למצוא הודעות גינוי לפעולות בעיתונים התומכים במפא"י לא מצא שכאלה. הוא מציין שלאורך כל פעולתם שלו ושל חבריו במחתרות, למרות שהיתה להם היכולת לא פגעו, ולא העלו על דעתם לפגוע בעיתון שהוציא את דבתם, שכן ערך חופש הביטוי מקודש להם. הוא מתייחס לכך שהמשטרה והשב"כ עוד לא מצאו חשודים, אלא רק בזבזו את כספי משלמי המיסים, כאשר פשוט להסיק שהיו אלה תומכי מפא"י שהושפעו מדברי מנהיגיהם בתקשורת לגבי ה"עולם הזה". בגין מציין שעתון זה לא חסיד של חרות, ולא מפרסם עליהם בהכרח דברים טובים (גם כי אין להם כסף לקנות זאת) אך הפגיעה הזו בחופש העתונות היא עניין חשוב לכשעצמו.

במאמר זה הדן בכיבוש יפו מתייחס בגין לנאומו של בן –גוריון אשר טען כי ההגנה היא זו ששיחררה את יפו. בגין טוען כי ההגנה דרשה שלא לפעול ביפו עד ה-15 במאי והאצ"ל צדק בכך שהוא לא שמע להגנה וכך ת"א ניצלה מפלישה מצרית. בגין מעלה על נס את ה"מרד" בבריטים וטען כי בלעדי מרד זה המדינה לא היתה קמה.בגין יוצא נגד דברי בן-גוריון שטען כי גם האצ"ל וגם הפלמ"ח רצו להקים צבא פרטי וטוען כי אין זה נכון. כמו כן בגין מספר על רצונו של בן –גוריון להשמיד את האצ"ל ב"סיזון".בגיו מתיחס למחלוקות בין הפלמ"ח ובן –גוריון וקובל על כך עתה בלבד מגלים אנשי הפלמ"ח כי ב-48 פוספה הזדמנות לכבוש את כל הארץ .