Subjects: לאום יהודי (ציונות)

הישיבה השמונים של הכנסת העשירית יום שלישי, י"א באייר התשמ"ב 4 במאי 1982 – הודעת הממשלה על המצב המדיני

By

בגין מודיע לכנסת על הקשיים בביצוע ההסכם עם מצרים. בגין טוען שההפרות מצד מצרים לא יישארו ללא תגובה, אך מביע תקווה שכל הצדדים יפעלו לביצוע ההסכם. בגין מדגיש שהאוטונומיה שעליה מדבר ההסכם אינה מדינה. בגין מצהיר שהממשלה החליטה, שבשום הסכם עתידי ישראל לא תפנה יישובים. בגין מודיע, שלפי החלטת הממשלה "אל-על" לא תטוס בשבת. בגין מדגיש ערכה של שבת במסורת היהודית וטוען, שהמהלך מהווה שמירה של הסטטוס-קוו, כיוון שלפי ההסדר שירותים ציבוריים אינם פועלים בשבת. בגין מדגיש, ששבת הינה ערך מוסרי שלא תיתן לעמוד אותו במונחי רווח והפסד כספיים. בגין פונה לעובדי אל-על ומציע להם להקפיא את דרישותיהם הכלכליות על-מנת להחזיר את החברה לרווחיות. בגין גם מבקש מהכנסת לאשר את צרופו של אהרון אוזן לממשלה כשר הרווחה.

הישיבה השישים–ושבע של הכנסת העשירית יום חמישי, ט` באדר התשמ"ב 4 במרס 1982 – ישיבה מיוחדת לכבודו של נשיא צרפת מר פרנסואה מיטראן

By

נאומו של בגין בכנסת לכבוד נשיא צרפת שביקר בישראל. בגין מדגיש את ידידות המיוחדת של העם היהודי כלפי צרפת. בגין מזכיר את תפקידה של פרשת דרייפוס בהיסטוריה של ציונות. בגין טוען שצרפת בעיני היהודים הפכה להיות מזוהה עם מאבקפ של "דרייפוסרים". בגין מדגיש את תפקידה של המהפכה הצרפתית בקידום האידאלים של חרות וקידמה. בגין מדגיש שזוהי המהפכה היחידה שנאבקה נגד שיעבוד פנימי והצליחה לשחרר את עמה. בגין משווה את המהפכה הצרפתית עם מלחמת העצמאות האמריקאית, שלטענתו הייתה מלחמת שחרור נגד דיכוי קולוניאלי ועם המהפכה הרוסית, שהסתיימה בשעבוד הקומוניסטי. בגין טוען שיחסים בין צרפת וישראל ידעו עליות וירידות, אך ישראל לא הפסיקה להיות ידידה של צרפת. בגין מביע את תקוותו שהנשיא החדש מיטרן יחדש את הידידות. בגין טוען, שהמכשול העיקרי לחידוש הידידות בין המדינות היא התמיכה של צרפת בהקמת המדינה הפלסטינית. בגין מנמק את התנגדותו להקמת המדינה הפלסטינית ומביע תקווה לחידוש הידידות בין צרפת לישראל.

הישיבה הארבעים ושש של הכנסת העשירית – יום שני, כ"ג בטבת התשמ"ב, 18 בינואר 1982 – ההתרחשויות בפתחת-רפיח

By

בגין טוען שלא בפעם ראשונה מתרחש בישראל ויכוח על חלוקת הארץ. בגין טוען שלא ניתן להצדיק "ריאליזם מזויף" שמתכחש לקשר ההיסטורי בין ארץ-ישראל לעם היהודי. בגין טוען, שהקשר הזה הוא יסוד הזכות של העם לארץ. בגין טוען ש-"שאלת הערבים" בארץ קיימת, אך לא ניתן להצדיק החזקת שטחים מלפני 1967 ולגנות החזקת שטחים ביו"ש על סמך זה שיש שם אוכלוסיה ערבית. בגין טוען שהתוצאה היחידה האפשרית של חלוקת הארץ – מדינה עצמאית של ארגוני טרור וחידוש של שפיכות דמים. בגין טוען שפטרון היחיד הוא התכנית האוטונומיה מלאה כפי שהוגדרה בהסכמי קמפ-דוויד. בגין קורא לממשלות ערב, ובפרט למלך חוסיין להתכנס לוועידה שתדון בביצוע תכנית זו.

הודעת הממשלה על המצב המדיני – הישיבה הארבע–עשרה של הכנסת העשירית יום שני, ה' בחשוון התשמ"ב, 2 בנובמבר 1981

By

בגין שולח את המסר של השתתפות בצער בעקבות רצח סאדאת. בגין מדגיש שסאדאת נרצח בידי קיצוניים מוסלמים. בגין מכריז שחוזה קמפ-דווד מחייב שני הצדדים ללא קשר לאישיות המנהיג ולא קיים צורך לאשרו מחדש. בגין מנמק את התנגדותו ליוזמה הסעודית. בגין קורא לכנסת להקים משלחת פרלמנטארית הכוללת נציגיהם של הקואליציה והאופוזיציה לצורך הסברה של העמדה הישראלית בחו"ל. בגין מתאר את חשיבותו והצלחתו של פרויקט שיקום שכונות, מודה אנשים שהובילו את ביצוע הפרויקט ומבקש מכל סיעות הבית לצאת להתרים עבור הפרויקט.

הישיבה השביעית של הכנסת העשירית יום רביעי, ה' באב התשמ"א, 5 באוגוסט 1981 – הודעה על הרכבת הממשלה

By

בגין מציג את ממשלתו השנייה לכנסת, לאחר הניצחון בבחירות לכנסת העשירית. בגין מדגיש שהליכוד מרכיב את הממשלה בזכות העובדה שקיבל יותר קולות מהמערך. בגין מדגיש כי תקיפת הכור בעיראק ופעולות של חיל האוויר בלבנון הן פעולות של הגנה עצמית לגיטימית. בגין משבח את הברית האסטרטגית בין ישראל לארצות הברית, מביע תקווה לשיפור היחסים בין ישראל לצרפת בעקבות ניצחונו של פרנסואה מיטראן בבחירות. בגין טוען שישראל אינה מעוניינת בסכסוך מול ברית המועצות, אך חידוש היחסים תלוי בהחלטה של ממשלת ברית המועצות ובמצבם של יהודי ברית המועצות ושל אסירי ציון. בגין מדגיש שממשלתו דוגלת בליברליזם אך לא בהפקרת אדם. בגין מוחה נגד שימוש בביטוי "שתי תרבויות" בתעמולת המערך. בנאום המסכם בגין חוזר על הטענה שהליכוד היא המפלגה הגדולה בזכות העובדה שהיא קיבלה את מירב הקולות. בגין מכחיש שהתקיים משא ומתן מול אש"ף על הפסקת אש בצפון. בגין מזכיר שהמדינה קמה לא רק בזכות הקיבוצים, אלא גם בזכות יוזמה חופשית. בגין מודיע על הסכמתו של דוד לוי למלא תפקיד שר בממשלתו.