בנאום שנשא בגין בראשון לציון הזכיר את פעילות המחתרת הלוחמת, ואת חשיבותה בהקמת המדינה, ובשינוי דעת העולם שתרמה להקמתה. בגין טוען כי אין להסכים אוטומטית עם החלטות האו"ם כי הן מובלות מאינטרסים שונים שלא בהכרח מיטיבים עם ישראל. כמו כן מזהיר בגין מהחלטות המערבות את עבדאללה מלך ירדן. בגין יוצא נגד חוקי החרום והשתלטות מפא"י על כל עמדות המפתח במדינה, וטוען כי זוהי דיקטטורה במסווה קואליציוני.
העתון מדווח על נאום שנשא בגין בנתניה. בגין הדגיש כי האצ"ל הפעיל לחץ על בן-גוריון להקים את המדינה ע"י כך שהצהיר כי אם בן-גוריון לא יקים אותה, היא עדיין תקום.. עוד אמר בגין כי השטחים שנכבשו ע"י הגנה פלמ"ח אצ"ל ולח"י נרכשו בדם הלוחמים, ולא יעז אף מפקד צבא לוותר עליהם, והדגיש כי יש זכות גם על השטחים שלא בידינו, שכן ירושלים הקדושה היא ערבית היום. לענין הממשלה אמר בגין כי על פרשת כפר ויתקין היא עתידה לתת הדין בבחירות, כן התיחס בגין לדברי אלוף בצה"ל במשפט שהמשיך את פרשת אלטלנה. בגין מחה על כך שהתיירים יהודים צריכים לקבל ויזה לארץ, כי זה נוגד את המדיניות של עידוד עליה. בגין קרא לממשל ליברלי, דמוקרטי .
בנאום שנושא בגין בירושלים, בגין טוען שירושלים היא בירתו היחידה של ירושלים, ובה צריכה לשבת הממשלה. בגין מתרעם על פספוס ההזדמנויות להגדיל את שטחה של הארץ. בגין מוסיף שמששוחררה המדינה יש להלחם על מדיניותה שתהיה מדינת חפשית, ומתוך כך מתייחס למעצרים מתוקף חוקי החרום של חמישה אחרי פרשת אלטנלה. בגין מביע תקווה שהארץ תעובד ותיושב מהבשן לשומרון, לנחלת ראובן ומנשה ותהיה מדינת חרות ושוויון.
מאמר זה פורסם בעיצומה של מלחמת העצמאות, במהלך תקופת "ההפוגה השנייה". באותם ימים, ירושלים העתיקה נפלה בידי הלגיון הערבי, והעיר החדשה בקושי שוחררה מהמצור. מעל לכל ריחפה תוכניתו של המתווך מטעם האו"ם, הרוזן פולקה ברנדוט, שהציע תוכניות שכללו בתחילה את מסירת ירושלים לשליטת עבדאללה מלך ירדן, ובהמשך את פירוזה והפיכתה לשטח בינלאומי. בגין תוקף בחריפות את ההצעה לפירוז ירושלים ומגדיר אותה כ"תרמית" פוליטית וצבאית שנועדה להחליש את הצד היהודי ולהעניק יתרון אסטרטגי לאויב הערבי. הוא טוען כי בעוד שהפירוז יאלץ את הכוחות העבריים לסגת פיזית מעמדותיהם ולהפקיר את מרכז העיר, הכוחות הערביים יוכלו לשמור על עמדות הארטילריה שלהם בנבי סמואל ובסביבות העיר, ובכך להמשיך ולאיים על האוכלוסייה היהודית תחת מעטה של "שקט". הוא מזהיר כי הפירוז אינו מטרה כשלעצמה, אלא שלב מקדים של מתווך האו"ם פולקה ברנדוט למסירת העיר לידי עבדאללה מלך ירדן בחסות בריטית. לסיכום, בגין דוחק בממשלה הזמנית לחדול מהסתמכות על האו"ם, לנצל את הכוח הצבאי הקיים, ולהכריז לאלתר על ריבונות ישראלית מלאה בירושלים כבירת המדינה כדי למנוע את הפיכתה לשטח בינלאומי מופקר.
נאום היציאה מהמחתרת של מנחם בגין, שנישא למחרת הקמת המדינה, מעל גלי תחנת השידור "קול ציון הלוחמת", כפי שהודפס בספר "במחתרת", כרך ד', הוצאת הדר (תל אביב, תשכ"ב). בנאומו מכריז מנחם בגין על סיום שלב המאבק בשלטון הבריטי ומעבר לפעילות גלויה במסגרת מדינת ישראל הריבונית. בגין מברך על הנס שבכינון העצמאות לאחר שנות הרדיפה והשואה, אך מזהיר כי הקמת המדינה היא רק ראשית הדרך וכי המשימה הקשה ביותר היא שימורה אל מול העוינות הערבית. הוא קורא לאחדות לאומית, להעצמת כוחו של הצבא העברי ולהמשך חזון השחרור של המולדת כולה, תוך התחייבות שהאצ"ל יפסיק לפעול כמחתרת ולוחמיו ישתלבו כחיילים וכאזרחים שומעי חוק. בגין מתווה את דמותה של המדינה הרצויה כמדינת חוק דמוקרטית המושתתת על צדק חברתי, שיבת ציון המונית ויחסי גומלין מכובדים עם אומות העולם, ומסיים בקריאה לנחישות ולגבורה עד להשגת הניצחון המוחלט במלחמת העצמאות
