במאמר בגין מספר על מונחים שהיו נהוגים בימי המנדט אחד מהם הוא ה'satisfactory' שהיה כססמת ארגעה, שהכל בארץ בסדר. כבר אז התריע ז'בוטינסקי שהמציאות רחוקה מכך. בגין מסביר שכאשר גורמים ישראלים טוענים שאספקת נשק מצד ארצות הברית וצרפת ללמדינות השכנות היא בעצם לטובת ישראל, כי היא גורמת לאיזון כוחות, ומצב לא נורא כל כך מדובר באותה אשלית satisfactory.
במאמר זה דן בגין בעניינים שונים. בגין סוקר את ההידרדרות בוויטנאם ואת הערכותיו לפתרון הבעיה שם. כמו כן בגין דן בשטח שבאזור בית צפפא שנמסר לירדנים ע"י ישראל. בגין קורא לכנס דיון מיוחד של הכנסת ולדון בעניין זה. בגין טוען כי השאלה מי החליט להוציא שטח בירושלים מריבונות ישראל היא בעצם בעיה מוסרית מדינית. בגין טוען עוד כי לפי ידיעתו 3 שרים ממשלת ישראל טענו כי העניין לא הובא לידיעתם. בגין טוען כי למרות שהשטח שנמסר הוא שטח פעוט בשום פנים ואופן אין לזלזל באף שעל אדמה של ישראל.בהתייחסו לבני עדת ישראל בהודו קורא בגין להקל בעניינם ולתת להם לעלות ארצה.
במאמר זה בגין סוקר סקירה היסטורית את כיבוש יפו ואת המשמעות האסטרטגית של הכיבוש ששיחררה כוחות צבאים במלחמת העצמאות מהצורך להילחם בת"א אם יפו לא היתה נכבשת.
במאמר זה מתייחס בגין לרצונו של בן גוריון, שאינו עוד ראש ממשלה, לשוב לשלטון ולשנות את שיטת הבחירות בישראל לבחירות אזוריות. לטענתו של בגין, מדובר בניסיון לתת רוב למפא"י בכנסת, בעו אין לה רוב בעם. בן גוריון ניסה לגייס רמטכ"לים לשעבר לצורך עניין זה, ובגין מציג עמדה שלפיה אל להם לגנרלים לשעבר, שלא נוטלים חלק פעיל בפוליטיקה, להתערב בעניינים פוליטיים באצטלא של רמטכ"ל לשעבר. בנוסף מבקש בגין להכניס לפרופורציות את העלבון שחשו אנשים מכך שבן גוריון הגדיר את משה דיין כרמטכ"ל הטוב ביותר, וטוען כנגדם שהם לא הבינו את ההתרגשות של יוצאי המחתרות מהשכחתם וממחיקתם המכוונת מן ההיסטוריה של הקוממיות
נאום בגין בכנסת עם השבעת ממשלת אשכול בה הוא מתייחס למשבר הטילים והמדענים הגרמניים במצרים, לתפקיד האופוזיציה בפרלמנט ובדמוקרטיה, לברית בין למצרים סוריה ועיראק והחשש מהשתלטות נאצר על ירדן, ולטבח הכורדים בעיראק. בגין מנתח את יתרונותיה של ישראל מבחינה בטחונית על שכנותיה.
