הממשלה ועדי ס.ס.

במאמר יוצא בגין בחריפות נגד הממשלה שאישרה תיקון בחוק עשיית דין בנאצים ועוזריהם שיאפשר את בואם ארצה של קציני הס.ס. הטל והופנקוטן לשם מתן עדות מטעם ההגנה במשפט אייכמן ומבטיח כי הם לא יעצרו.

משפטו של אייכמן וחקירתו

"במאמר זה בגין מבקר את דרישתו של שר המשפטים אשר יצא בקריאה משודרת אל העיתונאים שלא לחרוץ את דינו של אייכמן לפני שהוצא ע""י בית דין מוסמך- קריאה אשר מבחינה מוסרית ומדינית אחראית עליה הממשלה. בגין מביא שתי הנחות לסיבת קריאה זו ומגיב להנחה השנייה בטענה כי שר המשפטים התרשם יתר על המידה מכתבות לחץ זרות. ולכן, עלינו לומר לכל הלוחצים, שעליהם לצפות במשפט הפומבי בו נשפט משמיד גרמני בידי שופטים יהודיים. ומכיוון שאיש אינו מוסמך לשפוט את משפטנו, אין זה ראוי כי שר המשפטים ידרוש מן העיתונאים שלא לפרסם את מעשי אייכמן במשפט חשוב ומיוחד שכזה. אולם במהלך חקירתו של אייכמן ישנה פרשה אחרת שהיא חמורה יותר. הוא יושב במעצר סתר, אין אליו גישה פרט לאנשים המייצגים את שירותי הביטחון ושום הודעות רשמיות לגבי החקירה לא פורסמו אלא מתפרסמות רק ידיעות מודלפות לגבי מה שאייכמן אמר והבטיח שיגיד. ולכן, אם הדלפות מסוג זה מתחילות להופיע כבר משלב חקירת ההכנה, עולה השאלה אם ניתן להסתפק בנוהל רגיל של חקירה משטרתית? בפורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו. "

מנחם בגין משיב לשרת בעניין השתקת השואה

העיתון מדווח על נאום הבחירות של בגין בשכונת תל-גיבורים בבני ברק. בגין יוצא נגד מפא"י הנוהגת במדינתה כאילו היתה אחוזה פרטית. בגין מזכיר כי המשפט בישראל הוא בלתי תלוי וזאת נוכח התקפות מפא"י בעקבות האשמת קסטנר כי שיתף פעולה עם הנאצים. בגין מאשים את הסוכנות היהודית בתקופת היישוב שהסתירה את הידוע לה על מימדי השואה. בגין קורא להחליף את השלטון ולהקים ועדת חקירה בעניין רצח ארלוזורוב.

ספסרות במשפט

במאמר זה מתייחס בגין למעצרם של 4 צעירים מקיבוצי עין – חרוד ובית – אלפא אשר נאשמים בהריגת בדואים בתחום ירדן. בגין תוהה כיצד הצליחה המשטרה להגיעה אליהם דווקא, וכן על מעצרם בכלל לנוכח העובדה שהם שוחררו מחוסר ראיות. בגין מאשים את התקשורת בהתערבות במשפט הנמצא בהליכים ועל התערבותה בבחירת הסניגור ובאופן פעולתו למען לקוחותיובגין מברך בעיתון זה את העיתון "חרות" לרגל הוצאת הגיליון ה2,000 .

מה היתה עושה תנועת החרות?

נאומו של בגין בדרום אפריקה, בו הוא מפרט עיקרי משנתו המדינית. חלק הראשון מוקדש לנושאי דמוקרטיה, שלטון החוק וחוקה, חלק השני – לעיקרונות מדיניות הכלכלית, חלק השלישי דן בבעיות המבניות של המשק הישראלי ובדרך הדמוקרטית להגיע לשטון וחלק הרביעי – במדיניות החוץ.