Subjects: יחסי ישראל-ארה"ב

העתון מדווח על נאום בגין במועצת תנועת החרות, ועל ההחלטות שהתקבלו בה. בנאומו בגין מדגיש כי ישראל בשאיפה לשלום בחוזה שלום, ולא תחלק את ארץ-ישראל שכן בגבולותיה בטחונה. אך צריך לקוות לשבת למו"מ עם נציגי מדינות ערב. בגין טען כי תתכן מלחמה נוספת וכן חידוש פעולות האיבה,ולדעתו נאצר חי על זמן שאול. בגין טען כי יש להזהר בשימוש במונחים כגון התפשטות וסיפוח, שכן הם מטעים שכן קווי שביתת הנשק לא היו מעולם גבולות ולכן השטחים שנוספו להם, כגון ירושלים, אינם מסופחים. לענין ממשלת האחדות אמר שתנועת החירות תמישך לשבת בממשלה, וכי המשבר בו עמדה הממשלה נמנע בזכות מי שדחף לממשלת האחדות. לעניין דיין, הכחיש בגין כי דיבר אליו כאב אל בנו, וכן שלפי דבריו של דיין ניתן לשייכו לתלמידי ז'בוטיניסקי. בגין קרא לנשיא ארה"ב ידיד ישראל, והביע תקווה כי הברית עם צרפת תחודש.

במאמר זה בגין מכנה את ממשלת אשכול 'הממשלה הסוציאליסטית ביותר'. בגין עובר על המפלגות השונות ומנתח את תפקידן במצב זה. בגין טוען כי מדיניות הממשלה גורמת לשביתות מרובות ודרישה לפרנסה מינימלית בציבור, כל זאת למרות סכומים גדולים שקיבלה המדינה ב-18 שנותיה. כמו כן, מדבר בגין על הפגיעה בפרסטג'ה בכך שכלפי ארצות הברית מציגה הממשלה את המדינה כמדינה מתפתחת (כלומר לא מפותחת) ועם זאת מעבירה כספים למדינות אפריקאיות. בגין מציין גם את תופעת הירידה מהארץ, וההפסקה בעלייה כתוצאה של המדיניות הכלכלית של הממשלה.

במאמר זה, בגין מנהל תסריטים אפשריים לחילופי דברים בין ישראלי לרוסי, בין ישראלי לאמריקאי, ולבסוף גם בין מצרי לרוסי בנוגע לחימוש באזור. בגין טוען שלמרות טענותיהן של המעצמות שנשקם המועבר למצרים, ירדן, ושאר מדינות ערב באזור נועד לשמור על איזון, ולא יופנה בסופו של דבר נגדן, או נגד ישראל יש להזהר מיכולתם המשתפרת של האוייבים, ולא לסמוך על האופטימיות הרשמית

במאמר זה, בגין יוצא נגד החלטתו של אשכול לא לקיים את המצעד הצבאי לכבוד יום העצמאות בירושלים. בגין טוען שהנימוק שנתן אשכול לכך – שבשל הסכמי הפסקת האש לא ניתן להכניס כח גדול לעיר, והמצעד יהיה רפה וחלש – הוא אינו רלוונטי. בגין טוען כי יש להתחיל להתיחס למעמדה של ירושלים כבירה וכך אולי גם שגרירויות יעבירו את מושבן לירושלים, וכי ירושלים היא בירת ישראל, גם אם לא הצלחנו לכבוש אותה ב-48 – מכח הזכות. כמו כן מתיחס בגין להתעקשות על קיום ההסכמים מצד ישראל, שאינם מכובדים באותו אופן ע"י הצד השני, ומוסיף שהכנסת כוחות ביום חג של ישראל רק ידגיש את קיום ההסכם בשאר הימים. בגין מקווה לראות מצעד בירושלים תחת שלטון אשכול בעוד שנתיים.

במאמר בגין מספר על מונחים שהיו נהוגים בימי המנדט אחד מהם הוא ה'satisfactory' שהיה כססמת ארגעה, שהכל בארץ בסדר. כבר אז התריע ז'בוטינסקי שהמציאות רחוקה מכך. בגין מסביר שכאשר גורמים ישראלים טוענים שאספקת נשק מצד ארצות הברית וצרפת ללמדינות השכנות היא בעצם לטובת ישראל, כי היא גורמת לאיזון כוחות, ומצב לא נורא כל כך מדובר באותה אשלית satisfactory.