Subjects: יגאל אלון

במאמר זה טוען בגין כי מדיניותה של ממשלת ישראל לאחר מבצע סיני גרמה לחיזוק כוחו המחודש של נאצר באזור. בגין טוען כי עזיבת עזה היתה משגה וכי משגה חמור עוד יותר נעשה בכך שהארץ לא שוחררה. בגין מדגיש את הסכנה החדשה בעניין איחוד סוריה עם מצרים וירדן עם עיראק. בנוסף יוצא במאמר גם כנגד דברי הרמטכ"ל לסקוב, אשר אמר כי הוא מקווה שהאיגוד העיראקי-ירדני לא יהיה עוין לישראל. בגין טוען כי התבטאות זו של הרמטכ"ל היא התבטאות טיפשית, אשר נותנת אור ירוק לאיחוד. לטענתו התייחסות ישראל לאיחודים גובלת בשאננות מסוכנת, וכי עלינו לזכור כי זכותנו היא על א"י השלמה כולה וכי קיימת לנו זכות להגן על שטחנו.

במאמר זה מתייחס בגין למשבר הממשלתי בין אחה"ע למפא"י. בגין יוצא נגד בן –גוריון שהעז לגלות מעל בימת הכנסת על המשלחת שאמורה לצאת לארץ מסוימת (גרמניה) לקנות נשק. בגין טען כי דברים אלה של רה"מ מוכיחים על הזילזול הרב שהוא מגלה כלפי חברי ממשלתו. בגין תוקף גם את אחה"ע על אי עקביותה במשך שנים בנושאים שונים (היציאה מעזה). בגין תוקף בחריפות את רה"מ על היחס הסלחני שהוא מגלה כלפי גרמניה וטוען כי יחס סלחני זה הוא יחס איום מבחינה לאומית ונורא מבחינה אנושית. כאשר רה"מ לא שוכח ולא סולח ליריבים פנימים. עוד טוען בגין כי רה"מ טעה כאשר חשב כי אחה"ע תסכים לשגר אישיות לגרמניה. עוד טוען בגין כי פחדה של מפא"י מפני מבחן הבחירות מוצדק וכי רבים לא יצביעו עבורה שוב וכי עלייתה של "חרות" בבחירות הבאות לא מוטלת בספק.

במאמר זה יוצא בגין נגד דברי אלון (אחה"ע ) שטען כי השבת השחורה היא שהיוותה את המפנה המכריע במלחמת העצמאות.עוד התייחס בגין לדברי אלון כי למרות שלוחמי המחתרתהיו לוחמים תמימים ונועזים ,מנהיגיהם לא יזכו לעולם לריהבליטציה מדינית ,מוסרית והיסטורית. בגין טוען כי אין הם זקוקים לריהבליטציה זו כלל שכן אלון וחבריו הם אלה שצריכים לבקש את חסד הריהבליטציה לנוכח מעשיהם ב"סזון" .בגין מדבר במאמרו גם על המצב המדיני הקשה בו נמצאת ישראל וגם על "השבת השחורה" בתקופת המרד.

בגין מסביר לפרטי פרטים, בשידור רדיו של "קול החרות" את השתלשלות האירועים בפרשת אלטלנה, החל מההודעה על התקרבות האניה, עד להשמדתה. מבקר את מעשי המנהיגים, אך קורא להלחם יחד עם אנשי ההגנה והפלמ"ח נגד האויבים, ומבהיר שלא תהיה מלחמת אחים.