Subjects: חירות הפרט

במאמר זה יוצא בגין נגד גזר הדין החמור במשפט "צריפין" לנאשמי המחתרת, מתייחס להאשמות ולאיומים המרומזים כלפיו כ-"מסית" ומסביר למה הדרך היחידה המובילה לשטון היא דרך "פתק הבוחר".

במאמר זה מנחם בגין מציב מראה נוקבת מול הנהגת מפא"י, תוך שהוא משתמש בחנוכת "בית הוועד הפועל" של ההסתדרות – "הארמון" המפואר ברחוב ארלוזורוב – כסמל לניתוק שלטוני אל מול דלות המעברות. בגין לועג לפער שבין שערי המטבע הרשמיים לערכם הריאלי בשוק החופשי של רחוב לילינבלום, ותוקף בחריפות את מה שהוא מכנה "הפיאודל-סוציאליזם" של בן-גוריון. דרך חשיפת ה"מסכות" של השלטון – החל מחוק החינוך הממלכתי ועד לשימוש בסעיף 111 המנדטורי למעצרים מנהליים ומשפטים צבאיים לאזרחים – בגין משרטט את קווי המתאר של המאבק על דמוקרטיה וצדק חברתי בימיה הראשונים של המדינה. זהו טקסט רטורי המוקיע את שיתוף הפעולה של "הציונים הכלליים" עם הממסד, וקורא לתיקון מוסרי עמוק בחברה הישראלית

במאמר זה מתייחס בגין ל"התישבות" . בגין יוצא נגד המונופול שלוקחים לעצמם אנשי תנועת הפועלים על ההתישבות במיוחד כשהם מכנים אותה כהתישבות עובדת .בגין תמה האם תיתכן התישבות שאיננה עובדת ?.בגין טוען כי כל התישבות היא התישבות עובדת ולכל התישבות יש להתייחס בכבוד . בגין טוען כי יש לשבור את ה"אתוס" סביב "התופעה המופלאה " שנקראת התיישבות עובדים מפא"ית או מפ"מית .בהתישבויות עובדים טוען בגין אין כבר את השיווין האוטופי .בקיבוצים גוברים הקנאה והריטון על האידאלים . הקיבוצים מעמידים פנים כאילו כל חבריהם הם פועלים אך למעשה הם מעודדים עבודה שכירה .עוד יוצא בגין נגד שלילת חופש האדם בקיבוצים (כאשר לדוגמא הוא מביא את גירוש אנשי סנה מקיבוצי מפ"ם) עוד יוצא בגין נגד יחס הקיבוצים לחברים שמשנים את דעתם הפוליטית ובעקבות כך נדונים לגירוש. כמו כן אותם חברים נדרשים לקרוא את עיתוני התנועה ולא עיתון אחר .בגין מספר כי הוא ביקר במספר כפרים שהוקמו ע"י "חרות" וכי שם באמת מתקיימת התישבות חופשית התושבים בחרו בעצמם משטר פנימי והם לא מגרשים אזרחים בעלי דעות אחרות וכי מותר לקרוא שם כל עיתון

מאמרו של בגיו שעוסק בנושא צנזורה צבאית, מותח ביקורת אישית על בן גוריון עקב הצהרותיו בתקשורת בקשר לירושלים, עוסק בשאלות של מצב הבינ-לאומי במזה"ת, בביקורת של מדיניות הפנים ושאלת האמינות בפוליטיקה וביחס בין מסורת יהודית ו-"מוראל" של העם.