דיון בעקבות שביתת המורים בבתי הספר התיכוניים ורצונם בהכרת הממשלה בארגון המורים כארגון היציג. בגין טוען כי משרד החינוך עושה ניסיון להמריד את ההורים והתלמידים כנגד אוכלוסיית המורים על אף שזכותם להתארגן ולשבות.
במאמר זה בגין דן על סוגיית הממשל הצבאי והצורך בהמשך קיומו. בגין סוקר את השתלשלות הדיון בכנסת על שאלת הממשל הצבאי לאורך השנים. בגין טוען כי הסיבה ש"חרות" לא הצביעה בעד חוק זה לפני הבחירות לכנסת ה-4 בגלל שהיא ידעה שמפא"י מביאה את הנושא לדיון בכנסת בשל שיקולים של ערב בחירות שהתבטא ברצונה להנהיג הקלות שונות בממשל הצבאי. בגין טוען כי עתה יש לדון בעניין ברצינות וכי "חרות" מציעה שלאחר תקופת המעבר יבוטל הממשל הצבאי.
בגין מגיב לציור של צלב קרס בגרמניה, שבעקבותיו דווח על עליה במקרי אנשטישמיות ברחבי העולם, ולאפשרות שהעליה במקרי האנטישמיות תביא לעליה במספר העולם לארץ ישראל. בגין מתייחס להשלכות של הקמת המדינה ושמירה על כבודם של יהודים לקיומה של האנטישמיות, מביא את דברם של הרצל בהקשר זה ובהקשר העליה לישראל.
במאמר זה בגין מבקר את חוסר השיוויוניות המתרחש במדינת ישראל בעוד שבמדינות אחרות המצב הפוך. הוא מביא כדוגמה את חוסר השיוויון בין מורים בתיכון לבין אקדמאיים בשאר שירותי המדינה. בנוסף, בגין טוען כי תביעת המורים להכרה בהם כאיגוד הינה צודקת בהחלט, בעוד שהממשלה לא רוצה להכיר בצדקת התביעות הללו. כך נוצר מצב שבו המורים אינם משתפים פעולה עם המנהלה ומי שנותר קורבן הוא ההורים, התלמידים והחינוך עצמו- ומי שאחראית לאנדרלמוסיה הבלתי חינוכית זו היא הממשלה עצמה המוכיחה כי לא מידת הצדק קובעת את עמדתה כלפי תביעה מסויימת, אלא מידת הלחץ, העומד מאחוריה והמופעל למענה. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.
העיתון מדווח על אסיפות זכרון שונות ברחבי הארץ במלאות 19 שנה למותו של ז'בוטינסקי, ב-3/8 בהיכל התרבות בת"א. בגין אמר בין שאר דבריו כי קרוב היום בו יעלו את עצמותיו של ז'בוטינסקי ארצה. בגין עמד על יחודו של ז'בוטינסקי כסופר, משורר, בלשן, מדינאי, נואם ולוחם. בגין גם דיבר בצער על חוסר הכרת התודה לז'בוטינסקי ותלמידיו של חלק מהציבור. בגין קבע עוד כי קרוב היום ותלמידי ז'בוטינסקי יגשימו את תורתו.
