באזני ראש מפא"י ומלחכי פינכתו

נוכח השערוריה שהתחוללה בכנסת ב- 13/5 יוצא בגין במאמר זה נגד אופיו של בן-גוריון המלא בשנאה ורעל כלפי אחרים (בין היתר מזכיר בגין את סכסוכיו של ראש הממשלה עם לבון וגולדמן). בגין מזכיר את שנאתו של ראש הממשלה לתנועת ז'בוטינסקי לאורך השנים ובין היתר מציין כי בן-גוריון כינה את ז'בוטינסקי ולדימיר היטלר. בגין מציין, כי השנאה לא פגה והיא נמשכת גם עכשיו. בגין יוצא גם נגד נושאי כליו של בן-גוריון שטוענים כי "חרות" היא האשמה בשערוריה משום שהעלתה על סדר היום את פרשת המדענים הגרמניים במצרים. בגין טוען, כי הם מלאו את תפקידם נאמנה וכי השקר הנורא והעלבון היה בדבריו של בן-גוריון על היטלר, דברים שזיעזעו את האומה כולה ואף גרמו לנזק משום שהתפרסמו בעיתונות העולמית ותרמו להכחשת השואה. בגין טוען עוד, כי בהתנהגותו של ראש הממשלה אשמים גם מלחכי פינכתו שהפכו אותו לעריץ. בגין הזהיר את בן-גוריון כי "חרות" לא תשתוק לנוכח דברי ההשמצה שלו

מ. בגין בכנסת: פרשת הריגול של בר – חקירה תהא!

נאום בכנסת במהלכו בגין דורש חקירה על פרשת הריגול של ישראל, בגין תוהה כיצד הגיע מסמך סודי לידיו של ישראל בר מוועדת השבעה לאחר שהוזהר על ידי שרותי הבטחון לא להפגש עם גורמים זרים, האם המסמך נמסר לו על ידי ממוניו? האם הם לא הוזהרו בקשריו עם אותם גורמים? בגין מבקש לחקור האם הכשלון הוא של שרותי הבטחון או ממוניו של ישראל בר (קרי, דוד בן גוריון). בדרך אגב מציין בגין את ההבדל ביחס אל אהרון כהן וישראל בר, בעוד הראשון נכלא בעוון ריגול בשל מגעים עם סוכן זר, האחרון הוזהר. הנאום המלא מובא בדברי הכנסת מיום 05/12/1962

הישיבה המאה ושמונים ותשע של הכנסת החמישית יום רביעי, ח' כסלו תשכ"ג 5 דצמבר 1962- הצעות לסדר היום ועדת חקירה פרלמנטרית בפרשת ישראל בר

בנאומו, בגין דרש את הקמתה של ועדת חקירה בפרשת המרגל בר לאור פסק הדין בפרשה של בית המשפט העליון. בגין ביקש לקיים גם דיון בפרשה זו בועדת חוץ ובטחון.בגין טען שפרשת בר היא פרשה חמורה שיש לבררה עד תום משום שבית המשפט קבע כי בר היה איש אמונם של כל בעלי הסודות הצבאיים והבטחוניים. בגין קבע כי יש לחקור כיצד הגיע בר למעמדו הבכיר מה עוד ששירותי הבטחון הזהירו את הממונים על בר מפני אופיו.

נמוך מן החגורה

במאמר זה בגין יוצא נגד דברי בן –גוריון שטען כי רוזן (מהליברלים, לשעבר הפרוגרסיבים) טעה בכל הויכוחים המדיניים בישיבות הממשלה וכי מעשיו גרמו בכיה לדורות. בגין טוען כי אחריותו של בן –גוריון לא פחותה מאחריות של רוזן שכן הממשלה נושאת בעקרון האחריות המשותפת. בגין טוען עוד כי הוא יודע במה מדובר אך לא יפרסם בשל עיקרון הסודיות, עוד טוען בגין כי רה"מ עשה עוול לרוזן שלא יכול להגיב על דברי רה"מ בשל עיקרון הסודיות. בגין יוצא במאמר זה גם נגד דברי רה"מ שתקף את מפ"ם על כך שהיתה נגד הקמת המדינה, בגין מזכיר לרה"מ כי גם הוא היה נגד הקמת המדינה.