בגין יוצא נגד מצב הקיים במשפט שבו אחד מהורים, המצגורר בחו"ל, יכול להוציא אותם מהארץ למרות התנגדותו של הורה השני, המתגורר בארץ. בגין רואה בעיה בפסיקה המחייבת להוציא דוב ומנחם יונדף לגרמניה. בגין דורש לתקן את החוק ולהחיל אותו רטרואקטיבית, בטענה שרטרואקטיביות של החוק פסולה, אך מותרת במקרים של הצלת נפשות, שגם אינם פליליים או כספיים.
נאומו של מנחם בגין בכנסת בעת הדיונים על חוק יסוד הצבא. הצבא הוא סמל לחזרתו של העם היהודי לחיים לאומיים מלאים, בניגוד לגלות שבה היהודים היו חסרי מגן וישע. בגין מביע את התנגדותו לקיצוצים בצבא, שכן פגיעה בכמות עלולה להוביל לגפיעה באיכות. בסוף דבריו בגין מבקש לחנך את חיילי ישראל לשלמות הארץ, שכן זוהי הערובה לאמונה בצדקת הדרך.
בגין מגיש הצעת החוק שלפיה ניתן יהיה להגיש הצעת אי-אמון בשר מסוים ולא רק לממשלה כולה. בגין טוען שיש צורך בחוק כזה כדי לממש עיקרון של אחריות מיניסטריאלית. בגין מביא כדוגמה מצב מערכת בריאות והתבטאויות של רה"מ רבין, שעליהם אחראית לא הממשלה, אלא שרים ספציפיים. בגין מזכיר שאחרי מלחמת יום כיפור שרים מהמערך דרשו התפטרות של שר הביטחון – ז.א. אחריות מיניסטריאלית. בתשובה לשר המפשטים, שהציעה לדחות את הצעת החוק בגין טוען, שאופוזיציה אחראית משתמשת בנשק אי-אמון רק במקרים חריגים, ולכן אין חשש לשימוש לרעה גם באי-אמון לשר.
בגין מגיש הצעת החוק לפיזור הכנסת. הוא טוען, שהממשלה סטתה מקווי היסוד שלה עצמה. הוא גם טוען, שנוצרה מחלוקת אידאולוגית חדשה בין אלה הדוגלים בשלמות הארץ לבין אלה הרוצים בנסיגה, המחלוקת שלא הייתה קיימת ב-1969, כפי שזה משתקף בקווי-היסוד של הממשלה.
בראיון שבגין נותן לידיעות אחרונות בתחילה מסביר בגין את השתלשלות הארועים בועידת בריסל בקשר להשתתפות הרב כהנא בה כציר (ראה 'על ועדית בריסל' מיום 05/03/1971 מעריב) כמו כן בגין עונה על שאלות בקשר ליחסו לעזר ויצמן, ליוחנן בדר, להסכם רוג'רס, הפרישת גח"ל מן הממשלה, ומנהיגות.
