במאמר זה בגין פותח בטעות של קיסנג'ר בנאום שנשא לפני נשות אנשי הקונגרס שגרם לבעיות דיפלומטיות-מדיניות. בגין מבקר את רה"מ גולדה מאיר, שהצהירה שלא תעמוד בראש הממשלה הבאה (הנוכחית) ולא עמדה בדיברתה, וגרמה לכך שלא ניתן לתת אמון בדבריה, או בממשלתה. בגין יוצא נגד דיין שטוען כי מצרים מעוניינת בשלום. בגין טוען שהשלום היחיד בו סאדאת מעוניין הוא השמדת ישראל, וכי בלי חוזה שלום, הבטחות אלה לא משמעותיות.
במאמר זה בגין מדבר על הבחירות שהיו זה לא מכבר בבריטניה בהן, בשל שיטת הבחירות הנהוגה שם, לא ניתן ביטוי לקולות הרבים שלא ניתנו לאחת משתי המפלגות הגדולות. בגין טוען, שגם אם בדמוקרטיות השלטון לא נהנה מיציבות של תמיכת רוב הציבור היא עדיפה על משטרים טוטליטרים.
במאמר זה בגין מסביר את המשבר הקשה שהמדינה נקלעה אליו בעקבות מלחמת יום כיפור. בגין טוען שפתרון למשבר לא יבוא מהקמת ממשלה דומה לזו שהיתה בתקופת המשבר, כך גם היה בהיסטוריה. בגין מסביר שגולדה, שעליה הוטלה מלאכת ההרכבה, יכולה לקבל הארכה מהנשיא רק במידה ולא תעמוד במשימה, והיא אינה רשאית לבקש הארכה כזו. בגין מציין שקיים רוב של 61 או 62 חברי כנסת איתם ניתן להקים ממשלת ליכוד לאומי, אך נראה שזה לא קורה מאחר והסיעות אינן לוחצות בעניין זה, אך לדעתו, ממשלת ליכוד לאומי יכולה להיות הפתרון למשבר.
מאמר פולמוסי של בגין מול המערך ערב הבחירות בו הוא דן במחדל מלחמת יום הכיפורים, מתכתב עם מאמר ביקורת שהטייח בו פנחס ספיר , וכמו כן דן וועידת זנווה ,הסכם השלום וסוגיית הביטחון (הוא גם מציע הכמת ממשלת ליכוד לאומי לאחר הבחירות).
מאמר של בגין לאחר מלחמת יום הכיפורים במהלכו הוא מעביר ביקורת על המממשלה על שלא גייסה את כוחות המילואים לקראת סוף המאמר הוא מדבר על הדמוקרטיה כצורת שלטון המונעת מלחמת אחים ועל בקשתם להתפטרות מיידית של הממשלה והקדמת הבחירות
