בכרוז פנימי בגין נושא דברי הספד לאב הרוחני, ז'בוטינסקי ביום השנה השביעי למותו. בגין פורס את הקשיים שהיו ועוד יהיו לאנשי המחתרת מבית ומחוץ ואומר כי יש לשקול טוב את המטרה ואת הסכנות הכרוכות בה, כי הארגון צריך אנשים חזקים בשורותיו. בגין מדגיש כללי התנהגות והדר המצופים מחברי המשפחה הלוחמת.
בכרוז זה טוען מפקד האצ"ל כי הסוכנות היהודית באמצעות יחסיה הדיפלומטים רק מממשת את השאיפה הבריטית לשליטה על ארץ ישראל ומרחיקה את ברית המועצות וארה"ב אשר תומכות בציונות. כרוז זה פורסם בסביבות חודש מאי 1947.
בכרוז תשובה למאמר שהתפרסם ב"טיימס" הלונדוני, הקורא ליהודי התפוצות לא לעודד את כל הגופים הצבאיים בארץ-ישראל (כולל ההגנה) בטענה שזה מסכן את העם היהודי, בגין טוען כי דווקא שחרור המשועבדים מהשעבוד ועבודת הגופים הציוניים בארץ הם אלה שיצילו את העם היהודי. בגין קורא לקהילות היהודים בתפוצות לא להרתע מפרסום זה, ולהמשיך ולסייע למען שחרור הארץ.
בגין מונה הישגים של פעולות האצ"ל גם במישור הפוליטי. ראשית, ציפיות של גורמים שונים, פעולתם לא גרמה למרד ערבי, כי האצ"ל הבהיר להם שמרד כזה לא כדאי להם. כמו כן, פעולות אלה הראו לעולם שהעם היהודי יודע למרוד ולא נותן להיסטוריה רק לקרות לו, אלא גם מגיב. בגין מראה כי ישנם צעדים של השלטון לרצות את האנשי הישוב המתנגדים למורדים וליצור הבנה עימם. בגין טוען שהיחס האמריקאי לישוב העברי השתנה, ששר המלחמה האמריקאי לא מתלבט אם לשלוח סיוע, שכן עכשיו מתברר לו שהיהודים יכולים לדאוג גם לעצמם.
בכרוז זה, הפונה אל החייל הבריטי, בגין מסביר את מטרת הלחימה של האצ"ל, ומסביר שהיא אינה מופנית נגדו (החייל) אלא למען שחרור המולדת. בגין שואל את החייל הבריטי האם לשם דיכוי היהודים בארצם הוא התנדב לשירות
