הישיבה המאה שלושים וחמש של הכנסת הראשונה – סיפוח האיזורים הערביים שממערב לירדן לממלכת ירדן ההאשמית

בגין מבקר את הניסיונות הרבים של הממשלה לרכוש את ידידותו של עבדאללה מלך ירדן מתוך רצון שיום אחד ייחתם הסכם שלום עמו. מציין שהוויתור על עבר הירדן המזרחי היה טעות, ושלממשלה אין מנדט לוותר על שטחים מארץ ישראל. הנאום מובא במלואו גם בעיתון חרות שפורסם ב5/5/1950

נפתחה המועצה העולמית של איגוד חרות-הצה"ר

העיתון מביא מנאומו של בגין בפתיחת המועצה העולמית של חרות – הצה"ר ב18/4 . בגין טען כי מדיניותה של מדינת ישראל מוכתבת ע"י שני גורמים עקרוניים :הגורם הטריטוריאלי והגורם האתני . עוד עמד בגין על השפעתה החזקה של בריטניה במזה"ת . כמו כן תקף בגין את הסכם שביתת הנשק של ישראל עם עבר הירדן. בהתייחסו לבעית העלייה ארצה טען בגין כי המשטר הכלכלי השורר בארץ המונע כל יוזמה כלכלית עצמאית פוגע בעלייה וכי יש להחליף את משטר מפא"י .

אנו רוצים בחוקה שתעמוד מעל לממשלה ומעל לרשות המחוקקת

בגין פורס את דעותיו מדוע יש לחוקק חוקה בישראל. טוען כי יש להביא לאישור הכנסת כל אמנה שנחתמת בין ישראל ומדינה זרה, גם אם לפי פקודות בריטיות אין על הממשלה חובה להביא לאישור את כל החוזים הבינלאומיים. בגין טוען כי הממשלה נוהגת לדרוס זכויות יסוד של הפרט רק כדי להטיל את שררתה על הציבור. הוא מזכיר את ה"יחסנות" – הפרוטקציה אשר מתרחשת בארגוני הצבא והשירות הדיפלומטי אשר אנשיהם ברובם הם ממפלגת השלטון-מפא"י. כך גם לגבי התחום הכלכלי אשר יוצר הקלות רק עבור אנשים מסוימים ולמעשה יוצר שכבות של אזרחים. טוען שהמדינה הולכת לכיוון של מדינת משטרה אשר חוסר האמון קיים בין אנשיה. כמו כן, הוא מזכיר כי נושא החוקה הוא מחויב המציאות מאחר וזהו המנדט שניתן לאסיפה המכוננת על-ידי העם בבחירות, ועצם הסירוב לכונן אותה, מהווה ביטוי של התנשאות השררה השלטונית. דורש שהכנסת תחוקק ואם מסרבת-להביא את העניין למשאל עם. הנאום המלא מובא גם בדברי הכנסת 07/02/1950