העתון מדווח על טקס אזכרה על קברה של שרה אהרונסון, בנוכחות בגין והשר אלון. בגין ספד לה, עם שאר עולי הגרדום לאורך השנים, שהקריבו עצמם למען הגאולה. בגין ציין פועלה של מחתרת ניל"י היה אחד הגורמים שקירבו את הצהרת בלפור, ולכן היום נותנים לאחת הגבורות את הכבוד הראוי לה
בגין מתיחס לדברי גנרל דה גול, נשיא צרפת בעת ביקורו של האחרון בפולין. בגין תוהה מדוע דה גול חושב שלפולין מגיע שטח שנשהיה תחת שלטון גרמניה מסיבות של זכויות היסטוריות, וכן משום שגרמניה היתה התוקפן במלחמה, ולא רואה את אותן סיבות תקפות באשר לשטח ששוחרר בששת הימים בארץ. כמו כן, בגין מתיחס לדברי דה גול בעת ביוקרו באושוויץ, וטוען כי עם ישראל לא ירשה עוד לעולמים ליצור את התנאים בהם אפשר לאיים עליו בנסיון השמדה.
העתון מדווח על עצרת חגיגית בירושלים המאוחדת בה השתתפו השרים בגין וי. ספיר. בגין בנאומו שיבח את הצבא, ומנה את מעלותיה של ממשלת הליכוד הלאומי בה, טען, יש להמשיך. בגין הדגיש שלמרות לחצים שונים, אף שעל שנכבש לא ימסר לשלטון נכרי. בגין טוען שמצבנו הבין לאומי טוב יותר מבעברבגין התייחס גם לעמדת צרפת ואמר שישראל לא זקוקה לצרפת על מנת להכיר בזכותה לקיום, אך מקווה לחדש את הברית איתה בהמשך. הנאום המלא מיום 27/06/1967 נמצא בארכיון האישי מרכז מורשת מנחם בגין.
העתון מדווח על עצרת עם ב'הבימה' בתל אביב. בין הנואמים השרים י. ספיר, אבא אבן ובגין. בגין בדבריו הבהיר כי מטרתם היא חוזה שלום, ובלעדיו חיילי ישראל לא יזוזו מעמדתם, ושכעת המלחמה עברה ממצב צבאי למצב מדיני, וממשלת האחדות היא תנאי הכרחי לקיומה, למען כל המבצע לא ירד לטמיון. בגין הבהיר שהמלחמה לא היתה על עצמאותינו, אלא על עצם קיומינו, והוכחנו את כוחו של העם, ומה יקרה לרודפיו. בגין עובר לדבר על המצב המדיני, ומדגיש כי הכעס בעולם על ישראל עדיף מדברי הספד על ישראל שהיתה. בגין הביע תקווה כי ההדדיות תשוב ליחסינו עם צרפת, והם יעמדו לימינינו ולא יהיו ניטרליים. לגבי בריה"מ אמר בגין שתמיד תיזכר להם הזכות במלחמתם נגד הנאציים, אך כרגע אחריותם באספקת הנשק לאוייבינו.
העתון מביא את נאומו של בגין בכנסת על המצב המדיני ובטחוני ערב מלחמת ששת הימים. בגין טוען שמצב הבטחוני הורע. בגין טוען שקו ההסברה המרגיע הינו טעות מאחר ואין ממש 'בהלה', כי ישראל יכולה לאויביה, וכן הארגעה שגורסת שמצרים אינה 'מאיימת' אלא וזה רק מפגן ראווה פוטר את מצרים מאשמת האיום. בגין מתייחס לחיילי האו"ם שעמדו בעזה וסיני לאחר ההסכמים ב-57 וטוען שישראל לא צריכה להתלות בכוח זר שיגן עליה. כמו כן יש לדרוש את זכות השיט מאילת ואליה. לענין סוריה, בגין מדגיש כי אין להרתע מזכותה של ישראל להגנה עצמית נגד התוקפנות הסורית, בשל האיום מדרום, כי התקפה על מתקיף, אינה תוקפנות אלא הגנה. הנאום פורסם במלואו בדברי הכנסת מתאריך 22/05/1967
