Subjects: דוד בן-גוריון

נאום בגין בכנסת בישיבה שבה צפויה לאשר הכנסת את החלפתו של שר התחבורה (יצחק בן אהרון). בגין תוקף בחריפות את בן גוריון, שעוזב את המליאה בתחילת הדברים וטוען כלפיו שהוא מזלזל באופוזיציה. בגין קרא לרה"מ לפרוש מהחיים הפוליטיים והצביע על כך שקיים בציבור חוסר אמון במפא"י, ושמפא"י מפעילה לחץ חברתי וכלכלי על הציבור. בגין תקף גם את רה"מ על כך שטען כי "חרות" טענה שמלחמת השיחרור נחשבה כט' באב שלישי, ובגין הכחיש זאת. כמו כן, יש דיון על הצעת חוק של בגין, שהתפטרות של שר תחל 48 שעות מהגשת מכתב ההתפטרות אלא אם כן השר חוזר בו. הנאום המלא מובא גם בדברי הכנסת 28.5.1962

בי"א באייר תשכ"ב, הגישה תנועת החרות הצעת אי אמון בממשלת בן גוריון. הנימוקים להצעה, שהוצגה על ידי חבר הכנסת יוחנן בדר, היו בעיקר כלכליים. בתגובה לכך, עלה ראש הממשלה דוד בן גוריון לנאום, ובחר לשים בצד את הנושאים הכלכליים, ולדון בנושאים היסטוריים. במהלך נאומו, אמר בן גוריון כי ממשלותיו הביאו לעם שני הישגים גדולים, שדרשו מהעם קרבנות. העם נענה והקריב קרבנות, אך לשני ההישגים האלה התייחסה תנועת החרות כאל אסונות. הראשון, לדבריו, היה מלחמת השחרור. אמירה זו, והרמז כי האצ"ל לא נטל חלק בהקרבה למען הקוממיות הוציאה את בגין משלוותו ופרצו בכנסת חילופי צעקות בין ראש הממשלה, ראש האופוזיציה, וחברי סיעותיהם. בתגובה לתקרית, כתב בגין את המאמר החריף הבא, כדי להעמיד את הדברים על דיוקם