בגין מפרט לפני הכנסת את ההסכמים שהושגו בשיחות בקמפ-דיוויד, כדי שהכנסת תאשר אותן כדי שיהיה אפשר להמשיך במו"מ להסכם השלום.
נאום לאומה לפני היציאה לקמפ-דייוויד במסגרת תהליך השלום עם מצרים. בנוסף, מתייחס בגין לאיומי השביתה של המורים, ולפיתרון מצוקת הדיור.
בגין מציע כי תונהג לערביי יהודה שומרון וחבל עזה אוטונומיה ומפרט את ביטוייה המינהליים והפרלמנטרים. בגין מתאר את המבנה להמשך השיחות עם מצרים לקראת חוזה שלום בקהיר ובירושלים, ובלא נוכחות מגשר. בגין מציין כי תוכנית השלום הישראלית זכתה לתמיכת ארה"ב ומדינות נוספות. בגין מתייחס להתקפות גוש אמונים שרומזות שמעשיו נובעים מרצון לקבלת פרס נובל ואומר שמי שמכיר אותו יודע שאת חייו הוא הקדיש למען שחרור הארץ.
בגין פותח את דבריו בדברי הספד קצרים על בן גוריון. בגין מספר על איגרת שהועברה דרך שגרירי ארצות הברית לסאדאת, שאת תוכנה יפרסם רק לאחר שתגיע למענה. בגין הביע תקווה שיתקיימו שיחות למען הסכם שלום עם מצרים ללא איומים וללא תנאים מוקדמים. בגין ביקש שבבוא היום הכנסת תאשר לסאדאת לנאום מעל במת הכנסת, גם אם דבריו לא יהיו דברי ברכה בלבד.
בגין מספר בנאומו על מסעו לארצות הברית והפגישות שניהל שם. הבעיות שהועלו בשיחותיו בוושינגטון היו בין השאר המצב בדרום לבנון, ועידת ז'נבה והרכבה – בגין הסביר שהוא מוכן להתדיין עם כל מדינות ערב, אך לא יהיה מוכן שאש"ף יהיה חלק משיחות אלה, וכן הבהיר בגין שמטרת הועידה תהיה הסכמי שלום על כל משמעותם. כן דיבר בגין על בעיית ערביי ישראל – מעמדם וזכויותיהם, ההתנחלויות והיהודים בברית המועצות ובסוריה, וטען שיש לפעול להעלאתם.
