Subjects: ברית המועצות (רוסיה)

במאמר חריף זה מנתח מנחם בגין את מה שהוא מכנה "מדיניות הכסל" של ממשלת משה שרת, תוך התמקדות בפרסום "תוכנית שלושת הסעיפים" (ויתורים בנמל חיפה, בנגב ותשלום פיצויים) בשידורי הרדיו בערבית בטרם הובאה לידיעת הכנסת והציבור העברי. בגין תוקף את הממשלה על כך שהיא מנהלת דיפלומטיה חשאית כלפי פנים וגלויה כלפי האויב, טוען כי הצהרת הוויתורים המוקדמת מתפרשת כחולשה המזמינה לחץ בינלאומי נוסף, ומזהיר מפני כרסום בריבונות המדינה דרך הגדלת סמכויות משקיפי האו"ם והחזרה למדיניות ה"הבלגה" מול מעשי הרצח בדרכים. המאמר מציג עמדה אופוזיציונית לוחמנית הרואה בקו המדיני המתון של "הקריה" כניעה מסוכנת לתכתיבי המעצמות והפקרות ביטחונית המערערת את כבודו וביטחונו של העם היהודי בארצו

במאמר זה יוצא בגין נגד גזר הדין החמור במשפט "צריפין" לנאשמי המחתרת, מתייחס להאשמות ולאיומים המרומזים כלפיו כ-"מסית" ומסביר למה הדרך היחידה המובילה לשטון היא דרך "פתק הבוחר".

בהתייחסו למלחמת קוריאה שנסתיימה טוען בגין כי הלקח החשוב ממלחמה זו שזאת לא הפנימו אנשי מפא"י הוא כי כל שטח של אדמה חשוב במלחמה וזאת על אף כל ההתפתחויות הטכנולוגית המודרנית. עוד טוען בגין כי בכל מלחמה יש צורך בחיל רגלים . וכי היסודות הראשוניים במערכות מלחמה לא ישתנו .עוד מתייחס במאמר זה בגין למותו של הסנאטור טאפט מארה"ב שאותו מגדיר בגין כסנטור ענק וידיד ישראל

במאמר זה מתייחס בגין למשפט "המחתרת" שנערך כמשפט צבאי בבית הדין בצריפין . בגין טוען כי דרך ההתנהגות של השלטון בפרשה זו מזכירה לו דרכי עינויים וגבית עדויות במשטרים אפלים. בגין יוצא נגד רמיסת הדמוקרטיה, חרות האדם, וחופש המשפט במשפט צבאי זה. בגין יוצא נגד חקירות הש"י את הנאשמים בפרשה זו וטוען כי ההודאות של הנאשמים ניתנו לאחר שהחוקרים הפעילו עליהם לחץ והשתמשו בשיטות חקירה כמו באינקויזציה. בגין טוען כי תקדים זה הוא מסוכן שכן אין כל ביטחון כי בשיטות אלו לא ישתמשו גם במקרים נוספים. בגין יוצא נגד אלא המאשרים לש"י להשתמש בשיטות כאלה המועתקות מהנ.קו.וו.ד .בגין מביע את אמונתו כי משטר שכזה לא ישרוד הרבה זמן ויחלוף כמו כל משטר העומד על כזב ושקר ורשע. בגין מבטיח כי אנשי הש"י לא יינקו על מעשיהם ויוענשו בבוא היום על כך

במאמר זה מתייחס בגין לחידוש היחסים בין ברה"מ לישראל ולצהלה שפשטה בקרב מקבלי ההחלטות בישראל נוכח מהלך זה .בגין טוען כי "חרות" תמיד טענה שיש לקיים יחסים תקינים עם ברה"מ משום שאי קיום יחסים כאלה יגרום לארה"ב להתייחס לישראל כבעלת חסות מובנת מאליה ויגרום לה לפזול לעבר מדינות ערב.בגין יצא נגד אי עקביות משרד החוץ ביחסה כלפי ברה"מ ובטענות שהשמיעה כי ברה"מ רוצה לרכוש את לבן של ארצות ערב . בהתייחסו לזעזועים העוברים על ברה"מ טוען בגין כי ברה"מ לא עומדת לפני קריסה כי כוחה חזק עדיין וכי הסיבה שחודשו היחסים בין ברה"מ לישראל היו עקב סיבות מדיניות של ברה"מ וזאת לאחר שישראל הבטיחה לברה"מ כי לא תשתתף בבריתות נגדה.בגין טוען כי כמו שתנועת "חרות" לא נכנסה לאבל עם ניתוק היחסים כך גם היא לא פותחת בצהלות שמחה עם חידוש היחסים כי "חרות" בניגוד "ליהודונים" לא מגזימה ולא מתרפסת לפני אחרים וזהו ההבדל האמיתי בין עבד נרצע לבין חורין