ארץ ישראל שיבת ציון, צדק חברתי

נאום של מנחם בגין בקונגרס הציוני הכ"ח, בו הוא מתייחס בקצרה לשלל ענייני השעה, החל משחרורה של ארץ ישראל במלחמת ששת הימים, דרך החשש הדמוגרפי ושוויון זכויות לכל יושבי הארץ, בעיית העוני, מניעת עלייתם של יהודי ברית המועצות, הצורך בלימוד עברית לנוער היהודי בגולה וכלה במצבה ותפקידה של הציונות בתוקפה זו. הנאום נישא ב-20 בינואר 1972, והפרסום כאן מתבסס על הגרסה שפורסמה בכתב העת "בארץ ישראל", גיליון שבט תשל"ב, פברואר 1972.

כולנו נולדנו בירושלים

במלאת 30 שנה לחורבן בריסק דליטא, מביא העתון את נאום בגין בעצרת התייחדות שאורגן ע"י יוצאי בריסק דליטא, בנאומו בגין מספר זכרונותיו כילד מהעירה, ומיום הכיפורים, על האנטישמיות, ההרגל בפחד, ועל התמימות של יהודי הגולה. בגין מספר גם על אהבת ארץ ישראל והכמיהה אליה.

לשמולאנות מותר הכל

מאמר של בגין בו הוא תוקף את הקומוניזם המרכסיסטי לניניסטי והשמאל החדש כמו כן במאמר זה הוא מבקש לנתץ את המשווה שמאלנות=קידמה

הישיבה המאה-ושש-עשרה של הכנסת השביעית – יום רביעי, י״ט חשון תשל״א (18 נובמבר 1970) – הודעת חבר-הכנסת בגין בוועידת תנועת החירות על פניית קצינים בכירים בצבא אליו בשאלת הרכב הממשלה

בגין עונה לבקורת שעלתה בעקבות פגישתו עם קצינים בכירים בצה"ל. בגין טוען שאין שום פסול בכך שהקצינים הביאו את דעותיהם בפני חבר ממשלה דאז. בגין מסרב לחשוף את השמות של הקצינים, וטוען שלא היה עושה כך גם בכלא סובייטי.בגין תחילה מבקש להעביר את הנושא לוועדה, אך לאחר מכן "נכנע" לדעת הסיעה ומסכים להצעת השר דיין להסיר את ההצעה מסדר היום