אשר שופט יחטא

במאמר זה יוצא בגין נגד דברי השופט כהן שופט בית המשפט העליון אשר השווה יהודים ויהדות לנאצים ולגזענות .השופט כהן השווה בין הפסילה של יהדותו של אדם בשאלת מיהו יהודי(גיור כהלכה) לאידיאולוגיה הגזענית של הנאצים. בגין מביע את תמיהתו לדברים אלה של השופט שאותו הוא מכבד ומעריך. בגין טוען כי היהדות פוסלת גזענות ומצווה לא לשנוא אלה לאהוב את הג. בגין מביע את תמיכתו באיסור נישואי תערובת משום שזה מונע התבוללות בקרב העם. בגין טוען עוד כי לדרוש גיור כהלכה זוהי לא גזענות כפי שטוען כהן.בגין קורא לשופט כהן לחזור בו מדבריו ומדגיש כי לא השופט כהן היה הראשון שהשתמש בביטויים המשווים יהדות לנאציזם וכי בן –גוריון קדם לו.

תפקיד האופוזיציה

במאמר זה בגין מסביר את תפקיד האופוזיציה כמרכיב הכרחי במשטר דמוקרטי. בראשונה אופוזיציה צריכה להדגיש שוני מהמשטר הקיים, על ידי התנגדות לחוקים 'רעים' (בגין מביא כאן לדוגמא את חוק המשמעת הקואליציונית), הצעות אי אמון (שתפקידם הוא לא רק להפיל את הממשלה, אלא להביא לתשומת לב הציבור התנהלות בעייתית של הממשלה), והקמת ועדות חקירה פארלמנטריות. תפקיד נוסף עליו עומד בגין הוא להוכיח אחדות מתוך רצון חופשי של המתאחדים (לא חד-מפלגתיות). תפקידה השלישי של האופוזיציה הוא שאיפה לחילופי שלטון

לא בתחבולות נעשה משפט! (נאום בכנסת על פרשת ד"ר סובלן)

בגיו מביא את התנגדותו לגירוש ללא משפט של ד"ר סובלן, מציין שהאופן שבו בוצע המעשה נוגד את עקרונות עליונות המשפט ומסביר למה בכל זאת חרות לא תומכת באי-אמון בממשלה, כדי לא לרמוז על מחוייבות למתן מקלט. בגין גם מביא דברי הספד לזכרו של הרב מימון. הנאום המלא מובא גם בדברי הכנסת 11/07/1962

דמם לא ניקיתי

במאמר זה דן בגין בפסק הדין הסופי במשפט אייכמן המורה להוציאו להורג. בגין יוצא נגד האנשים (ובתוכם יהודים) המבקשים חנינה לאייכמן. בגין טוען כי בקשת חנינה עבור אייכמן איננה מעשה אנושי. בגין טען כי אומנם הוצאתו להורג לא תנקום את דמם של הנרצחים בשואה אך אי הוצאתו להורג תחלל את זכרם. בגין טען עוד כי למרות חוק החנינה הוא חושב שלנשיא המדינה אין כל סמכות מוסרית לחון את אייכמן. בגין טען עוד כי כל אותם היהודים שקוראים לא להוציא להורג מייצגים את הפחדנות היהודית. בגין הוסיף עוד כי יש חשיבות רבה בביצוע העונש כהרתעה עתידית.