מסיבת עתונאים
איננו רוצים בחידוש זאביות בין המפלגות בארץ-ישראל. נהפוך הוא, דרושים יחסים תקינים בבית נבחרים דמוקרטי, עם כל חילוקי הדעות העמוקים, היסודיים ביותר, הקיימים ביניהם.
איננו רוצים בחידוש זאביות בין המפלגות בארץ-ישראל. נהפוך הוא, דרושים יחסים תקינים בבית נבחרים דמוקרטי, עם כל חילוקי הדעות העמוקים, היסודיים ביותר, הקיימים ביניהם.
ישנה אגדה תלמודית. גדולי התורה מתוכחים, אלא ואלה דברי אלהים חיים ובת קול יוצאת ואומרת: נצחוני בני, נצחוני.
אתה הצטרפת לתנועתו. דע, דוד – התנועה הזו אינה שוללת שום זכות משום אדם, אפילו היה בין הרודפים אותנו; אנחנו מכירים בזכותם של כל בני עמנו, שעשו משהו – במחרשה, במחשבה, בהווה במסירות, בסבל. כולם, לכולם חלק בארץ-ישראל ובשחרורה.
הבעיה היום אינה עוד של עלייה, עם כל קדושתה, אלא של הצלת אחינו בברית-המועצות.
שתי מילים נגזרו, בשפתנו המדוברת, מן הלאום: לאומיות ולאומנות. בלשון עמים זרים אין הבחנה כזו. אחת היא המילה בה הם משתמשים: נציונאליזם, או על פי המבטא האנגלי, נציונאליזם. משום כך צריך היה הרצל להסביר, בשעתו, כי יש לדעת להבחין בין הנציונאליזם החיובי, שמקורו באהבה, לבין השלילי, שמניעו בשנאה. בעברית, לאומיות היא בפשטות, אהבת עם. חיבת … Continued