העצמאות העברית קמה מחזון מעטים, בעמל בונים ובדמי לוחמים
נאומו הפומבי הראשון של מנחם בגין בפתיחת הוועדה הראשונה של תנועת החרות. נושאים עיקריים: המחתרת, מצב האומה ב-1948, מצע המפלגה, מדיניות החוץ והפנים
נאומו הפומבי הראשון של מנחם בגין בפתיחת הוועדה הראשונה של תנועת החרות. נושאים עיקריים: המחתרת, מצב האומה ב-1948, מצע המפלגה, מדיניות החוץ והפנים
בגין, בפתיחת המועצה הארצית של תנועת החירות, מונה את הכשלים של ה'הנהגה הרשמית' במדיניות החוץ של המדינה העברית. בגין טוען כי ההסכמה לתכנית החלוקה, כמו תכניות דומות של האו"ם היא נגד אינטרס של ישראל, וכי כל הצבה של כח שאינו עברי בשטח המדינה הוא עוורון מדיני, וכי יש לדאוג לכח צבאי עברי חזק. בגין מציע מסקנות לתיקון המצב, כמו היחס ישראל להחלטות האו"ם, אסטרטגיה צבאית שתוביל לשלום עם מדינות ערב וכד'. בגין מבהיר כי מאחר וצבאות ערב לא כיבדו בעצמם את תכנית האו"ם ופלשו לשטח ישראל, הם נחשבים כתוקפנים וכל תגובה מצידנו תחשב להגנה עצמית המותרת על פי המשפט הבין לאומי. דיווח על נאום זה מופיע ב'משקיף' 20/10/1948 (229957) קיים חלק שני של הנאום – קווים למדיניות הפנים העברית
"גילוי דעת שנמסר בשם תנועת החרות על ידי יושב ראש המרכז הזמני מנחם בגין ביום א' ט"ו באלול (19.9.48)". מאמר של מנחם שבו הוא מפרט את הבנתו בדבר האחריות לרצח ברנדוט, שהיא בראש ובראשונה על הרוצחים עצמם, אך גם מוטלת על ארגון האומות המאוחדות, שהפך לארגון חד-צדדי ששליחיו נפתסים על ידי רבים כלא לגיטימיים, וגם על הממשלה הזמנית, שנוקטת במדיניות מקוממת.
בנאום שנשא בגין בראשון לציון הזכיר את פעילות המחתרת הלוחמת, ואת חשיבותה בהקמת המדינה, ובשינוי דעת העולם שתרמה להקמתה. בגין טוען כי אין להסכים אוטומטית עם החלטות האו"ם כי הן מובלות מאינטרסים שונים שלא בהכרח מיטיבים עם ישראל. כמו כן מזהיר בגין מהחלטות המערבות את עבדאללה מלך ירדן. בגין יוצא נגד חוקי החרום והשתלטות מפא"י על כל עמדות המפתח במדינה, וטוען כי זוהי דיקטטורה במסווה קואליציוני.
בנאום שנשא בגין ברמת גן הוא מספיד את עולי הגרדום ומזכיר את גבורתו של דב גרונר בפעולה ברמת גן. בגין מבקר את מדיניות החוץ של הממשלה הזמנית וטוען כי אסור להסכים לויתורים ואין לזלזל באדמה שנכבשה בדם, וכי הגבולות הקיימים הם לא הגבולות הסופיים של ארץ-ישראל, וכשתנתן הזדמנות יש להמשיך לכבוד. בגין מבקר את מדיניות הפנים, ומדגיש את הפחד מהתבצרות מפאי בעמדות מפתח שלטוניות המבטיחה את שליטתה הבלעדית.