במאמר זה, בגין מסביר כי יש ענייניים שיש לדון בהם בגלוי (כמאמר ווילסון) ויש דברים שיש לנהל דיונים בין לאומים חשאיים (כדברי צ'רצ'יל). אך מדינת ישראל תועה משני הכיוונים האלה, היא מתהדרת בדברים שהשתיקה יפה להם, וכן לא ממהרת לגנות בפומבי כשנאמרים דברים הפוגעים בישראל. מאמר שנמצא באכיון האישי של מנחם בגין, בכתב יד, פורסם ב'חרות' כמאמר מערכת ללא חתימה.
במאמר זה מנחם בגין מזהיר, באמצעות שימוש במטאפורה מעולם התעופה, מפני התדרדרות במצבה האסטרטגי של מדינת ישראל. בגין טוען כי בעוד הציבור שקוע בשגרת יומו, המדינה "טסה" לעבר נקודת אל-חזור ביטחונית עקב הצטיידותן המסיבית של מצרים ועיראק במטוסי סילון חדישים, המעניקים להן עליונות אווירית מוחצת ומעמידים את ישראל בסכנת "פרל הארבור" מקומי. הוא מבקר בחריפות את המדיניות המהססת של ארצות הברית ואת אזלת היד של ממשלת ישראל, שלטענתו החמיצה הזדמנויות לפעול כאשר יחסי הכוחות עוד היו לטובתה. בגין מסכם כי אם לא יינקטו צעדים נחרצים כעת, ישראל תיאלץ להסתמך בעתיד על "נסים" ועל גבורת רוח שתגבה קורבנות דמים כבדים, ומכנה את התנהלות ההנהגה "ממשלת המחדל הנפשע"
במאמרו שנכתב לאחר מבצע "עלי זית", פעולת תגמול הידועה בשם פעולת כנרת, שנערכ ב-11 בדצמבר 1955, לאחר ירי סורי על דייגים ישראלים, מציג מנחם בגין ניתוח רב-ממדי המשלב שבח עמוק ללוחמים לצד ביקורת נוקבת על הדרג המדיני. בגין פותח בהערצה לגבורת החיילים וליכולתם המבצעית, תוך שהוא מעלה על נס את דמותו של הנופל יצחק קימל ממבואות ביתר כסמל לחלוציות לוחמת שאינה מבחינה בין זרמים פוליטיים. עם זאת, בחלקו השני של המאמר, בגין תוקף את היעדר האסטרטגיה של ממשלת מפא"י; הוא טוען כי המבצע, על אף הצלחתו הטקטית המקומית, נעשה ללא מטרה כוללת ובאיחור משווע. בגין מבטל את החשש מגינויי האו"ם ומהפגיעה בסיכוי לקבל נשק מארה"ב – סיכוי אותו הוא מגדיר כאשליה – וקורא להנהגה להפסיק להסתמך על "תגובות" ארעיות. לשיטתו, על ישראל ליזום מבצע הכרעה אסטרטגי בחזית הדרומית מול מצרים בטרם יופר מאזן הכוחות, במקום לכלות את כוחה בפעולות תגמול נקודתיות שאינן משנות את פני המערכה
העיתון מביא את נאומו של בגין ב"קול ישראל" ב-21 בפברואר 1955, לפני הבחירות לכנסת השלישית. בגין קורא להחלפת השלטון ולהצבעה עבור תנועת "חרות". הוא קובע כי אסור לדבר יותר מדי על העבר וכי יש לדבר על העתיד. בגין טוען כי אין לעסוק יותר מדי בשאלה מי הקים את המדינה וכי יש לתת כבוד ותהילה לכולם: לאצ"ל ,ללח"י, להגנה, לפלמ"ח ולמח"ל. בגין טוען כי שלטון ממושך מהווה סכנה לחרות האומה ולמוסר בניה. בגין יוצא נגד מדיניות החוץ של הממשלה שגרמה להרס הידידות בין ישראל לארה"ב, בגין קרא לכרות בריתות ידידותיות. בגין מזכיר את מדיניות הממשלה נוכח בעיות השעה: המצור בתעלת סואץ ובמפרץ אילת, חיילים שבויים בסוריה, ושפיכות דם היהודים, וקורא לשינוי המדיניות. בגין קורא שלא להצביע לציונים הכלליים שכן הם משרתי מדיניות מפא"י.
העיתון מדווח על דברי בגין באסיפת עם בב"ש בנוכחות כ-6,000 איש. בגין התייחס לדברי רה"מ שרת שטען באסיפה בנתניה כי מפא"י גירשה את הבריטים מן הארץ וכי "חרות" יכולה לגרש את הבריטים מקפריסין אם רצונה בכך .בגין טען כי דברי שרת אינם דיפלומטים כלל וכלל. בגין יצא גם נגד דברי שרת כי "חרות" לא עשתה מעולם כלום למען המדינה וכי היא תנועה פחדנית . בגין טען כי בזכות "חרות" שרת יכל לתפקד כרה"מ.
