Subjects: תפוצות

ספסרים עליך, ארץ-ישראל

By

במאמר זה בגין מבקר את דברי של ראשת הממשלה, כאשר הבהירה כי תדאג שלא יהיה רוב להצעה שיהודים מהארץ ומחו"ל יוכלו לרכוש קרקעות משוחררות ביהודה ושומרון, בטענה שמהלך זה יגרום לבעית ספסרות בקרקעות. בגין יוצא נגד הגינוי של העם היהודי כאילו הוא ספסר וגנב שאלה תיאורים אנטישמים על יהודים, ולא ראויים ליהודיה גאה כמוה. כמו כן מתנגד בגין למשתמע מדבריה, כי המתנגדים לחלוקתה מחדש של הארץ מתנגדים לשלום ודוחים אותו. בגין טוען כי גם המתנגדים לחלוקה רוצים גם שלום, ומי שמתנגד לו, ומצהיר על כך הם אויבינו. בגין מוסיף שהקריאה ליהודי התפוצות לעלות לארץ ולהתיישב לא הגיונית בהתחשב בעובדה שלא ינתן להם לרכוש כאן קרקעות.

מסביב לכהונת הנשיא

By

מאמר של בגין סביב בחריתו של אפרים קציר לנשיא במדינה באותה עת, הוא כמו כן מספר על בחירתו של חיים ויצמן לנשיא המדינה ,על היוזמה של גח"ל להעמיד מועמד מזרחי לנשיאות וכמו כן על מועמדותו של חיים נבון

הישיבה השלוש-מאות-ושמונים-וארבע של הכנסת השביעית יום רביעי, כ״א שבט תשל״ג 24 ינואר 1973 – הודעת הממשלה על המצב המדיני – דיון

By

זוהי הבעיה המרכזית בחיינו, זוהי גם צדקת ענייננו. בימים שבהם יוצאים מפגינים שמאלניים לרחובות פאריס כדי להפגין נגד ראש ממשלת ישראל, ולקרוא לה בשמות גנאי מבעיתים ביותר, דוקא בימים כאלה חובתנו היא להעלות לפני הכל את צדקת ענייננו. כי זוהי הבעיה המכרעת. אם חס וחלילה על-ידי מדיניות מוטעית, על-ידי הודעות חסרות אחריות, נחדיר את ההכרה … Continued

הישיבה השלוש-מאות-ושבעים-ושבע של הכנסת השביעית יום שלישי, ו׳ שבט תשל״ג – 9 ינואר 1973 – הצעה לסדר –היום – ידיעות מדאיגות על החרפת רדיפות היהודים בעיראק והכנת משפטי ראווה נגדם

By

בגין מביא את דאגתו והזעזוע מרדיפות יהודים ואנטישמיות הגואה בעיראק וסוריה. בגין קורא לראש הממשלה לפנות לראשי מדינות המערב בבקשה לנקות אישית צעדים מול ממשלות סוריה ועיראק על-מנת להציל יהודים בארצות אלו.

ארץ ישראל שיבת ציון, צדק חברתי

By

נאום של מנחם בגין בקונגרס הציוני הכ"ח, בו הוא מתייחס בקצרה לשלל ענייני השעה, החל משחרורה של ארץ ישראל במלחמת ששת הימים, דרך החשש הדמוגרפי ושוויון זכויות לכל יושבי הארץ, בעיית העוני, מניעת עלייתם של יהודי ברית המועצות, הצורך בלימוד עברית לנוער היהודי בגולה וכלה במצבה ותפקידה של הציונות בתוקפה זו. הנאום נישא ב-20 בינואר 1972, והפרסום כאן מתבסס על הגרסה שפורסמה בכתב העת "בארץ ישראל", גיליון שבט תשל"ב, פברואר 1972.