מאמר ביקורת בו הוא מסרטט את ההבדלים בין שתי האסקולות המדיניות של אותה תקופה כאשר מצד אחד השמאל טוען כי רק אם נבטיח ויתורים מראש במסגרת המשא ומתן נצליח להשיג הסכם שלום עם הערבים לעומת זאת הימין טוען כי הכמה מראש על ויתורים רק תגביר את הלחץ הבין לאומי ליצירת ויתורים נוספים
מאמר זה של מנחם בגין מדגיש את חשיבותה של העלייה ההמונית לישראל כגורם מרכזי בשימור הרוב היהודי בארץ, תוך הפרכת תחזיות דמוגרפיות פסימיות משנות השישים. בגין מתאר כיצד מלחמת ששת הימים היוותה מפנה היסטורי שהגביר את העלייה מברית המועצות ומאמריקה, בניגוד להערכות הסטטיסטיות שצפו ירידה ברוב היהודי. הוא מבקר את המומחים על התעלמותם מגורמים לא-חומריים, כמו התעוררות לאומית, ומדגיש כי העלייה היא תהליך מתמשך שמבטיח את עתידה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית. בגין מסיים בחזון ציוני של שיבת ציון המונית וצדק חברתי, תוך שמירה על זכויות המיעוט ושלמות הארץ
מאמר תשובתו של מנחם בגין על מאמריהם של של בן גוריון וישראל גלילי שנכתבו בתגובה לסדרת המאמרי שלו "פרישה, סיזון,אלטלנה"
מאמר על התפשטות ההשפעה הסובייטית במזה"ת והסכנה להגברתה אם תיפתח תעלת סואץ, בהמשך הוא מדבר על מלחמת וייטנאם וניסיונו של ניקסון להביא לסיומה בסוף המאמר הוא מעביר ביקורת על סדאת ויוזמת השלום שלו וטוען כי שלום שכולל חזרה לגבולות 1967 ופתרון לבעיה הפלסטינית אינו שלום אלא תרמית.
יש בעם שתי אסכולות: שלמות הארץ; חלוקת הארץ. היום כבר ברור לכל כי אין קשר בין הוויכוח ההיסטורי המכריע הזה לבין סוגיית השלום.
