להסכם שלום דרושים שניים. והצד השני, הערבי, אומר, כי, אם לא ניסוג לקווים ההם, לעולם לא יעשו עמנו שום הסכם. זוהי המציאות. את אלה, המטילים האשמת שווא בבני עמם, יש לשאול דוגרי: המוכנים אתם, למען הסכם עם הערבים, לסגת לקווי ה-4 ביוני 1967? אם הם משיבים בלאו מוחלט לשאלה זו – וכך הם משיבים – … Continued
המסקנה היא לא כי אלה רוצים, ואלה אינם רוצים בשלום […] ההיגיון והכנות מוליכים למסקנה אחרת, לאמור, כי הכל בישראל רוצים בשלום, אלא שאויבינו מונעים אותו מאז קום מדינתנו, והם תובעים את הנסיגות למיניהן, למען יוקל עליהם לפגוע בנו, או לערוך עימנו, כדברי סאדאת, את העימות הטוטאלי.
אין כל קשר, לשלילה, בין משאת נפשנו, השלום, ובין קיום זכותנו, של העם והיחיד, על ארץ-ישראל. שום הסכם שלום לא יושג ולא יקורב, אם נחזיק את אדמת ארצנו "פיקדון" שומם – לחוסיין. נהפוך הוא. הקשר בין הביטחון והשלום ובין ההתנחלות בארץ-ישראל הוא כולו לחיוב. השלום יבוא, לאחר שאויבינו ייווכחו לדעת, כי לעולם לא יימצאו עוד … Continued
העיקר, כמובן, הוא הזכות. במשך שנים רבות, עדי מלחמת ששת הימים, נשמע הקול הרשמי, כי קווי שביתת הנשק משנת 1949, הלא הם קווי ה-4 ביוני 1967, הם גבולותיה הקבועים של מדינת ישראל. לעומתו נשמע קול הנאמנות לאמור: ארץ-ישראל כולה שייכת, בזכות, לעם היהודי. מי צדק בוויכוח ההוא, לגבי ירושלים והארץ, יאמרו עתה אלה המכריזים בקולי … Continued
בזכות הזאת, שהיא יסוד שיבתנו וקיומנו, נערכת בתקופה זו, התנקשות מתמדת. בסימפוזיון יהודי וציוני, אשר נתקיים לאחרונה בפריס, אמרו יהודים, המתקראים אפילו ציונים, כי היהדות היא ריאקציונית וכי ישראל נמצאת במחנה המדכאים. הדברים נתפרסמו בהרחב ובהבלטה בעתון בעל יוקרה וממנו בוודאי הועתקו בארצות אחרות. כך מחנכים בסימפוזיונים ציוניים של ימינו להכרה בצדקת ענייננו. ואם הם … Continued
