בכרוז זה טוען בגין שהאיום החדש במלחמת אחים לא ירתיע את האצ"ל בלהמשיך את מלחמתו נגד הבריטים, אשר בעבר גם ה"הגנה" הייתה שותפה למאבקם.בעקבות לחץ מוסדות היישוב היהודי החליטה ההגנה לפרוש מאחדות זו,אף על פי שהתקבלה תוכנית חלוקה חדשה המאיימת על השאיפה לעצמאות העם העברי בארצו וסותר את חזון א"י השלמה
בכרוז זה מתאר בגין בהרחבה את פרטיה של פרשת דב גרונר ותוצאותיה.
בכרוז זה בגין טוען שאיומי הבריטים לא מאיימים עליהם,כי עוד תצליח המחתרת להוריד מהלומות לאויב הבריטי. לעומת זאת עמדת הסוכנת התומכת בתוכנית החלוקה ושמסיתה למלחמת אחים מהווה סכנה חמורה והמחתרת תלחם בתוכנית ביתור המולדת,אותה הנהגה מנסה לקדם.
בכרוז זה מפרט בגין על כל הפעולות של האצ"ל בדרכי התחבורה כנגד רכבי הצבא הבריטי,פעולת אלו בוצעו בעקבות הטלת עוצר הדרכים שהוטל בחלקה של הארץ ע"י המנדט.
מנחם בגין בכרוז זה טוען כי בעוד מאשימים את האצ"ל בייאוש ופשיסטיות. דווקא ההנהגה היא זו אשר מביעה ייאוש בהחלטתה לוותר על רוב שטחה של הארץ ולקבל את תכנית החלוקה. כרוז זה פורסם בסביבות חודש דצמבר 1946.
