Subjects: רדיפת חרות

בגין יוצא נגד נאומו של רה"מ בן –גוריון בטקס חלוקת אות ההגנה. בגין תמה על דבריו של רה"מ שפנה אל אנשי הלח"י והאצ"ל וטען כי הנאסרים מרכינים את ראשיהם בפני כל אדם שחירף את נפשו בעד הדבר שהאמין בו. בגין תמה היכן היה רה"מ עד עכשיו? למה לקח לו 10 שנים הכיר בתרומת הלח"י והאצ"ל בעוד שהוא הכיר בתרומת אנשי ההגנה. בגין מיחס את דברי רה"מ לאשמה. בגין יוצא גם נגד חלוקת אות ההגנה (מטעם משרד הבטחון) לאנשי ההגנה בלבד תוך כדי התעלמות מחלקם של אנשי המחתרת האחרים, ובפרט שאשכול זכה לאות ההגנה מ"ס 3 כאשר ז'בוטינסקי זכה לאות ההגנה מ"ס 85 כאשר הוא היה אסיר עכו הראשון, יוצר הגדודים העבריים ומגן י-ם. בגין מציין בסיפוק את העובדה שבנו של ז'בוטינסקי, ערי סירב לקבל את אות ההגנה במחאה על ההתעלמות משאר חברי המחתרות. בגין מתנגד להדבקת המשמעות השלילית למילה פורשים שבו כונו חברי המחתרות אצ"ל ולח"י שכן המילה פורשים מייצגת מילת כבוד כי הם פרשו מהשיעבוד. עוד קובע בגין כי ישנה נסיגה בסילוף נגד הארגונים וזאת לנוכח המאמר בעיתון "דבר" הקובע כי רוח הפטריוטיזם וההקרבה פעמה בקרב הארגונים הפורשים.

מאמר של בגין בו הוא מנתח את כוחה של חרות מול כוחה של מפא"י ומציין כי במשטר דמוקרטי כוחה של מפלגה טמון ביחס בין מספר חבריה הנאמנים למספר מצביעיה. עיקר המאמר עוסק בקשר שבין מפא"י כמפלגת שלטון לשוק העבודה לוועדי העובדים באמצעות ההסתדרות, בהקשרים אלו בגין מתייחס לגם לסולל בונה ולתנובה. בגין מציין כי דווקא בקשר שבין מפא"י להסתדרות ובעובדה כי ההסתדרות מנסה להשתלט על המשק טמונה הקריסה הצפויה של מפא"י.

במאמר זה הנכתב ערב פסח, מדבר בגין על דור המרד שפעל לגירוש הבריטים מן הארץ. בגין טוען כי דור המרד היה שונה מן הדורות שקדמו לו כיוון שלמדו כי העולם לא ירחם על יהודים, אך יכבד יהודים לאומיים הנלחמים למען ארצם. בגין מעלה בנאומו על נס את יושבי הכלא במשך השנים, את עולי הגרדום, שהראשון להם היה שלמה בן-יוסף, ואת האסיר הראשון זאב ז'בוטינסקי. בגין יוצא במאמרו נגד ההתכחשות לפעולות האצ"ל ולהחלטה התמוהה של משרד הביטחון, שלרגל עשור למדינה החליטו להעניק אות ההגנה לחברי ההגנה בלבד ולא לחברי מחתרות אחרות. בגין טוען כי האצ"ל מעולם לא טען לכך שהיה היחיד בשחרור הארץ, אך אין ספק כי יש לו חלק מכריע בכך. בהתייחסו של בגין למצעד דור המרד שעומד להתקיים ב- 8.4.1958, טען כי יהיה זה מצעד של אחווה,חדווה, שירה, אמונה וניצחון.

במאמר זה מדבר בגין על עניינים שונים. ראשית, מדבר על משבר האמון במפא"י ועל הפחד ששורר שם מבן-גוריון. בגין מתייחס גם להצעת מפא"י לשנות את שיטת הבחירות לשיטה אזורית וטוען כי מדובר ברעיון גרוע אשר נועד לשרת את מפא"י, המעוניינת להבטיח לה רוב מצביעים, על אף כי זוכה למיעוט מצביעים בקרב העם. שנית, בהתייחסו לחילופי הרמטכ"לים (לסקוב במקום דיין) תוהה בגין מי על פי חוק משמש המפקד העליון של כוחות האומה. בגין קובע כי בתפקיד זה צריך לשמש הנשיא ואף מציע כי לא הרמטכ"ל בלבד ישמש כרב-אלוף בצבא אלא עוד אנשים בצבא יוכלו לשאת בדרגת רב-האלוף. עוד מציע בגין לרמטכ"ל הפורש, כי לא יתמודד במסגרת רשימת מפא"י לכנסת כיוון שאין זה ראוי לרמטכ"ל לשעבר.