בכנס הראשון של פעילי סיעת תכלת לבן – הערות לסיום הדיון

נאומו המלא של בגין בכנס של סיעת "תכלת לבן", סיעתה של תנועת החרות בהסתדרות העובדים הכללית. בנאום מתייחס בגין באריכות לאידאולוגיה הסוציאליסטית ולזו הקומוניסטית ומנגיד לה את השקפת העולם הכלכלית הליברלית של סיעת חרות. כמו כן, מתייחס בגין בהרחבה למתיחות הפוליטית סביב הצטרפותה של חרות להסתדרות העובדים הכללית ורצונה להתמודד בבחירות להסתדרות ולמנוע רוב מוחלט למפא"י בהסתדרות. בגין מביע התנגדות נחרצת לקריאות לבטל את ההסתדרות העובדים הלאומית, כתנאי להשתתפותה של סיעת תכלת לבן בבחירות להסתדרות העובדים הכללית

נגד בהלה אך בלי שאננות

נאומו של בגין במליאת הכנסת. בגין מברך על החלטת הממשלה להעלות את עצמותיו של ז'בוטינסקי ארצה. בגין מבקר את הממשלה על התנהגותה בפרשת השבויים הישראלים בסוריה. בגין מצביע על סכנת המלחמה המשתקפת מהצהרותיו של נאצר. הגין מבקר את הממשלה על המדיניות "הגרמנופילית" שלה. בגין קורא למאמץ לאומי המכוון להסברה בחו"ל ולשיפור הגנת העורף. בגין מביא דוגמאות של האנטישמיות הגוברת בברה"מ.

סיסמת הסוציאליזם בימינו

במאמר זה דן בגין בסוציאליזם. הוא טוען, כי רעיונות הסוציאליזם בימינו אינם תקפים יותר ולא מייצגים את המצב הקיים. לפי בגין הסוציאליזם לא נושא את בשורת הצדק שאמור היה לשאת ויוצר סוציאליזם לאומי ולא על-לאומי. בגין טוען עוד, כי הסוציאליזם גורם גם לדיקטטורה, עבדות, שנאה ומלחמת כל וכל, ולא מגשים את יעודו המקורי – צדק ושיוויון לכל. בהתייחסו לסוציאליזם בישראל טוען בגין, כי השימוש הרב שעשה אשכול במושגי הסוציאליזם בועידת מפא"י האחרונה היה נלעג. זאת משום שמפא"י, המתיימרת להית מפלגה סוציאליסטית ולייצג את הסוציאליזם הישראלי, היא למעשה מפלגת שליטה וצבירה וניצול.

לעג הדימוקרטיה החד-מפלגתית

במאמר זה דן בגין במשטרים חד-מפלגתיים, טוטליטארים. בגין טוען, כי משטרים אלה פועלים בניגוד לדמוקרטיה וכי משטר חד-מפלגתי הוא מסוכן. בגין מגיע למסקנה, כי דמוקרטיה קיימת בחלק קטן של העולם בלבד. בדברו על המשטר בישראל מצביע בגין על הסכנה שיש בסיסמת הבחירות האזוריות שעלולה להוביל למשטר חד-מפלגתי. בגין מדגיש כי "חרות" תפעל נגד ניסיון להשליט משטר כזה.

גירת השבירה ובשורת השינוי

במאמר זה דן בגין בהחלטת ועידת תנועת "חרות" להקים סיעת עובדים של "חרות" בהסתדרות הכללית. בגין תקף את אחדות העבודה על כך שהיא מתנגדת להקמת סיעה של "חרות" בהסתדרות העובדים הכללית, כאשר היא לא התנגדה להקמת סיעה כזו של התנועה הליבראלית. עוד יצא בגין נגד דברי מפא"י שקבעו כי "חרות" לא תורשה להתאגד בהסתדרות הכללית כל עוד קיימת הסתדרות העובדים הלאומית. בגין טען, כי הסתדרות העובדים הלאומית היא מוסד אטונומי של התנועה וכי "חרות" לא תכפה על חברי התנועה לאיזו הסתדרות להשתייך. בגין הזהיר מפני פסילה אפשרית של הקמת סיעה שתתמודד לבחירות להסתדרות הכללית. לדבריו "חרות" לא תקבל פסילה שכזו משום חופש ההתאגדות והיה וכן – יידון העניין בבית המשפט. בגין טען עוד, כי עצם הקמת סיעת עובדים של "חרות" בהסתדרות הכללית לא באה כדי לשבור את ההסתדרות מבפנים אלא כדי לשכנע. בגין הוסיף, כי המתנגדים חוששים בעצם מפני שכנוע של "חרות" מבפנים. עוד טען, כי בניגוד לטענות כאילו "חרות" השתנתה, האמת היא ש"חרות" לא השתנתה בכלל אלא שאחרים החלו להכיר בכוחה הרב.