הישיבה המאה עשרים וארבע של הכנסת העשירית יום שלישי, ב' במרחשוון התשמ"ג 19 באוקטובר 1982 – הודעת הממשלה על המצב המדיני – קביעת הממשלה שהשר יצחק מודעי יכהן בתפקיד שר האנרגיה והתשתית

בגין מסכם את הדיון על ההודעה המדינית של הממשלה. בגין מבקר את הניסיונות של פרס להשיג רוב בכנסת על-ידי מעבר חברי כנסת ממפלגה למפלגה וטוען שניסיונת אלו אינם מתיישבים עם דמוקרטיה. בגין טוען שההצעות של מערך לישוב הסכסוך באמצעות וויתור על חלק מהשטחים אינן מציאותיים. בגין מדגיש שעמדתה של המערך ששוללת תוכנית האוטונומיה ובו-זמנית קוראת להשתמש בה כדרך להסכם-ביניים עם ירדן אינה קונסיסטנטית. בגין טוען שתכנית האוטונומיה כפי שהוגדרה בהסכמי קמפ-דוויוד היא הדרך היחידה להבטיח שלום למדינת ישראל עם שכניה. בגין מבקש מהכנסת לאשר את ההודעות של הממשלה.

הישיבה המאה עשרים ואחת של הכנסת העשירית יום רביעי, כ' באלול התשמ"ב 8 בספטמבר 1982 – הודעת הממשלה על מבצע "שלום הגליל"

בנאומו בגין מסכם את מהלך מלחמת לבנון הראשונה. לטענתו היו ארבעה אירועים קריטיים במהלך המלחמה. בגין טוען שהמבצע השיג שלוש מטרות: הפסקת ירי על ישובי הצפון; הגברת ביטחון ישראל על-ידי גירוש מחבלים בלבנון; שיקום כוח הרתעה של צה"ל. בגין טוען שהממשלה תמשיך, עם יעלה צורך, לקבל החלטות כואבות אך נחוצות למרות הלחץ והביקורת. בגין טוען שהמבצע "שלום הגליל" הסתיים בניצחון. בנאום המסכם בגין מפרט את התנגדותו ל"תכנית רייגן". בגין טוען שתכניות החלוקה לדורותיהם נוגדות את תפיסתם גם של האבות הרוחניים של "מערך". בגין מכריז, שישראל מתנגדת לתכנית החלוקה. בגין מדגיש את חשיבותם של ארץ-ישראל עבור העם היהודי. בגין טוען, שיחסי ידידות עם ארה"ב ימשיכו להתקיים למרות הוויכוח על מדיניות. בגין מבקש מהכנסת לאשר את הודעת הממשלה.

הישיבה השבעים–וארבע של הכנסת העשירית יום שלישי, כ"ח באדר התשמ"ב 23 במרס 1982 – הצעות הסיעות להביע אי-אמון לממשלה

תשובתו של בגין להצעת האי-אמון בממשלה. בגין מגן על החלטתו לשלוח ברכה לחיילי צה"ל אחרי עימות אלים עם מתפרעים בשטחים. בגין מביא צער על כך שנהרגו אנשים, אך טוען שאבן היסוד של מדיניות הממשלה – שלא יהרגו יהודים. בגין מזכיר את מעשי זוועה של המשטר הסורי בסוריה ובלבנון ומדגיש שלסוריה אין שום בסיס מוסרי לפנות לאו"מ בנושא מצב בשטחים. בגין טוען שישראלים הטוענים להפרות זכויות אדם בשטחים מזיקים למדינה כולה. בגין מדגיש שמאמרו של יוסי שריד שבו הוא הביע תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית מנוגד לעמדה הרשמית של המערך. בגין מכריז שהמשלה תפעל על-פי העקרונות שלה ולא תסכיפ לחלוקת הארץ או למסירה של חלקיה לשלטון זר.

הישיבה השישים–ושבע של הכנסת העשירית יום חמישי, ט` באדר התשמ"ב 4 במרס 1982 – ישיבה מיוחדת לכבודו של נשיא צרפת מר פרנסואה מיטראן

נאומו של בגין בכנסת לכבוד נשיא צרפת שביקר בישראל. בגין מדגיש את ידידות המיוחדת של העם היהודי כלפי צרפת. בגין מזכיר את תפקידה של פרשת דרייפוס בהיסטוריה של ציונות. בגין טוען שצרפת בעיני היהודים הפכה להיות מזוהה עם מאבקפ של "דרייפוסרים". בגין מדגיש את תפקידה של המהפכה הצרפתית בקידום האידאלים של חרות וקידמה. בגין מדגיש שזוהי המהפכה היחידה שנאבקה נגד שיעבוד פנימי והצליחה לשחרר את עמה. בגין משווה את המהפכה הצרפתית עם מלחמת העצמאות האמריקאית, שלטענתו הייתה מלחמת שחרור נגד דיכוי קולוניאלי ועם המהפכה הרוסית, שהסתיימה בשעבוד הקומוניסטי. בגין טוען שיחסים בין צרפת וישראל ידעו עליות וירידות, אך ישראל לא הפסיקה להיות ידידה של צרפת. בגין מביע את תקוותו שהנשיא החדש מיטרן יחדש את הידידות. בגין טוען, שהמכשול העיקרי לחידוש הידידות בין המדינות היא התמיכה של צרפת בהקמת המדינה הפלסטינית. בגין מנמק את התנגדותו להקמת המדינה הפלסטינית ומביע תקווה לחידוש הידידות בין צרפת לישראל.

הישיבה הארבעים ושש של הכנסת העשירית – יום שני, כ"ג בטבת התשמ"ב, 18 בינואר 1982 – ההתרחשויות בפתחת-רפיח

בגין טוען שלא בפעם ראשונה מתרחש בישראל ויכוח על חלוקת הארץ. בגין טוען שלא ניתן להצדיק "ריאליזם מזויף" שמתכחש לקשר ההיסטורי בין ארץ-ישראל לעם היהודי. בגין טוען, שהקשר הזה הוא יסוד הזכות של העם לארץ. בגין טוען ש-"שאלת הערבים" בארץ קיימת, אך לא ניתן להצדיק החזקת שטחים מלפני 1967 ולגנות החזקת שטחים ביו"ש על סמך זה שיש שם אוכלוסיה ערבית. בגין טוען שהתוצאה היחידה האפשרית של חלוקת הארץ – מדינה עצמאית של ארגוני טרור וחידוש של שפיכות דמים. בגין טוען שפטרון היחיד הוא התכנית האוטונומיה מלאה כפי שהוגדרה בהסכמי קמפ-דוויד. בגין קורא לממשלות ערב, ובפרט למלך חוסיין להתכנס לוועידה שתדון בביצוע תכנית זו.