המונופולין בגילויי כיעורו

מאמר אקטואלי של מנחם בגין המדבר על מסמך של מפלגת העבודה (הודלף) שדן בהקמת מפלגת אחות למגזר הערבי שמטרתה להחליש את רק"ח ,בהמשך המאמר הוא דן בראיון שנערך עם מאיר עמית ראש מוסד לשעבר שדן בשחרור אסירי ציון היושבים במצרים לאחר ששת הימים, בהסכמי הביניים עם מצריים ולבסוף בסקרי הבחירות שהתפרסמו באותה העת

עובדות מול אשליה והטעיה

במאמר זה בגין תוקף את עמדת המערך כי יש לוותר על שטחים שמאוכלסים ברובם ע"י ערבים על מנת לשמור על צביונה היהודי של מדינת ישראל. בגין טוען שבעזרת ריבוי טבעי ועליה יקח הרבה יותר זמן לבעיה דמוגרפית שכזו, ובכלל ויתור על שטחים אלו לא יפחית באופן משמעותי את היחס, אבל כן ישים בסכנה קיומית את המדינה. בגין מתייחס לתוכנית אלון, וטוען שהיא לא רלוונטית, כי מדינות ערב לא יסכימו לה. בגין טוען שיש להמנע מלוותר על רצועת עזה, כי היא תועבר לעראפאת, ותהיה הצעד הראשון למדינה פלשתינית, שהרוב מתנגדים לה.

הישיבה השלוש-מאות-וחמש של הכנסת השמינית יום שלישי, י״ז סיון תשל"ו 15 יוני 1976 – הודעת הממשלה על המצב המדיני – דיון

יש בעיה דמוגראפית. צריך לדבר עליה בכנות וברצינות. אני מבקש לדעת: אם יהיו לנו מיליון ערבים, כפי שלעת-עתה אתם כולכם מסכימים, הסכנה הדמוגראפית אינה רבה מבחינת הזמן והיחסיות לשמירת ריבונותנו על ארץ-ישראל המערבית? ההפרש איננו של מיליון ערבים, אלא של 400,000 – 500,000 ערבים, בערך. ואז מציגים לנו תחזיות של עלייה ואומרים לנו כי אי … Continued

דין יהודה ושומרון כדינה של ירושלים, דין ירושלים כדינה של ארץ ישראל

העתון מפרסם את נאום בגין בכנסת מיום 31/03/1976. בגין מביע את התנגדותו להכרזת נציג ארה"ב במועצת הביטחון על כך שהתנחלויות הם מכשול לשלום ואין הכרה בריבונות ישראלית על מזרח ירושלים. בגין מכריז, שלגבי ירושלים יש הסכמה כללית בכנסת: ירושלים מאוחדת בירת ישראל. בגין מבקר את רה"מ על ביטוי "סיפוח ירושלים" וטוען שירושלים אינה סופחה אלא שוחררה. בגין טוען שדינם של ערי יהודה ושומרון – כמו דינה של ירושלים: על כולם חלה זכות היסטורית של העם היהודי. בגין טוען שהתגובה לתעמולה שאינה מכירה בזכות זו – התנחלות. בגין קורא לשר החוץ להסיר את התנגדותו להתחלות במחנה קודם. בגין טוען שיש בכנסת רוב, המתנגד לשימוש בכוח נגד מתנחלים. בגין פונה לאזרחים ערבים בקריאה להפסיק מהומות ולהיות ביחד במדינה יהודית כבעלי זכויות שוות בכבוד הדדי. הנאום המלא מופיע גם בדברי הכנסת מיום 31/03/1976