Subjects: ערביי ישראל

בן-עֲרָב, בן-נַצֶרֶת וּבנִי

By

מאמרו של ירמיהו הלפרן עוסק ביחס של תנועת "החרות" לאזרחי ישראל שאינם יהודים. הלפרן מתנגד לשימוש במושג מיעוטים היוצר מציאות היררכית של אזרחים סוג א' ו-ב' וקורא להענקת זכויות אזרח מלאות לכל אזרחי הארץ. התפרסם בעיתון "חרות", 27 בפברואר 1949, עמ' 2.

האתיקה של קיר הברזל

By

מאמר זה ממשיך ומשלים את המאמר "על קיר הברזל". כאן רואה ז'בוטינסקי צורך להעניק הצדקה מוסרית לגישתו המדינית שעוסקת מטבעה בעיקר ביחסי כוח. השילוב של כוח מדיני עם דאגה מוסרית הוא ביטוי של השקפתו הלאומית-ליברלית של ז'בוטינסקי. המאמר פורסם בעיתון ראזסוויט (ברלין), ב-11 בנובמבר 1923.

על קיר הברזל (אנחנו והערבים)

By

במאמר זה מבטא ז'בוטינסקי את יחסו לערביי ארץ-ישראל כשווי זכויות מחד וכבעלי רוח לאומית חיה מאידך. מתוך נקודת המוצא הזו מתאר ז'בוטינסקי את השקפתו על המדיניות שצריך לנקוט ביחס לבעיה הערבית. כמו כן, בסוף המאמר מתייחס ז'בוטינסקי לאתיקה של מאמרו עליה הוא ירחיב במאמר נפרד בשם 'האתיקה של קיר הברזל'. פורסם בעיתון ראזסוויט (ברלין) ב-4 בנובמבר 1923.

הישיבה הארבעים–ושש של הכנסת העשירית – יום שני, כ"ג בטבת התשמ"ב 18 בינואר 1982 – ההתרחשויות בפתחת–רפיח

By

בגין טוען שלא בפעם ראשונה מתרחש בישראל ויכוח על חלוקת הארץ. בגין טוען שלא ניתן להצדיק "ריאליזם מזויף" שמתכחש לקשר ההיסטורי בין ארץ-ישראל לעם היהודי. בגין טוען, שהקשר הזה הוא יסוד הזכות של העם לארץ. בגין טוען ש-"שאלת הערבים" בארץ קיימת, אך לא ניתן להצדיק החזקת שטחים מלפני 1967 ולגנות החזקת שטחים ביו"ש על סמך זה שיש שם אוכלוסיה ערבית. בגין טוען שהתוצאה היחידה האפשרית של חלוקת הארץ – מדינה עצמאית של ארגוני טרור וחידוש של שפיכות דמים. בגין טוען שפטרון היחיד הוא התכנית האוטונומיה מלאה כפי שהוגדרה בהסכמי קמפ-דוויד. בגין קורא לממשלות ערב, ובפרט למלך חוסיין להתכנס לוועידה שתדון בביצוע תכנית זו.