בגין טוען שתביעתו של בן-גוריון להקים בהוראת שר המשפטים ועדת-חקירה שתחליט על חוקיותן של החלטות הממשלה ב-"עסק הביש", אינה חוקית, ואינה חוקתית.
במאמר זה מתייחס בגין להתנהגותו של בן–גוריון הדורש לתקן את מסקנות ועדת השבעה שניקו את לבון בפרשה. בגין מזכיר את התנהגותו של בן–גוריון לאורך כל פרשת לבון ואת דרישתו של בן גוריון שחברי ממשלה ימנו ועדת חקירה שתקבע אם התנהגות הממשלה בועדת השבעה היתה הוגנת. בגין טוען כי אין בסמכותה של הממשלה לנהוג כך וכי רק בית המשפט או הכנסת יכולים לנהוג כך. בגין טוען גם כי אין צורך להתפלא על בן–גוריון אשר נוקט בלשון גסה נגד יריבים פוליטיים שכן שנים הוא כבר נוהג כך כלפי אנשי האצ"ל ומכנה אותם מניאקים, שודדים, ועוד. בגין מזכיר אף את כינויו של ז'בוטינסקי בפי בן-גוריון שכונה בשם ולדימיר היטלר. בגין מציין כי עתה כל גידופיו של בן-גוריון מופנים כלפי מפא"י.
במאמר זה דן בגין במשבר במפא"י. בגין טוען כי הסיכסוך בין אשכול לבן –גוריון מאפיין מפלגה משוסעת כמפא"י השולטת שלטון ממושך במדינה. בגין סוקר את ביקורתו החריפה של בן גוריון כנגד שרת, לבון וכעת אשכול, או כל מי שהעז להחליפו בתפקידיו. במסגרת זו, הוא מזכיר את דבריו של שרת במרכז כי מה שקובע במפא"י הוא לא הצדק אלא הפחד והחשבון. בגין מלגלג על דברי בן –גוריון כי אשכול מקבל החלטות על דעת עצמו בניגוד לכללי הדמוקרטיה ועומד על חיבתו של בן גוריון לשלטון מוחלט. בגין טוען כי אחת הסיבות להתנגדותו של בן –גוריון לאשכול היא העובדה כי אשכול אינו מקדם את רצונו של בן –גוריון לשנוי שיטת הבחירות. בגין טוען עוד כי בן – גוריון בדברו על שינוי השיטה טוען כי רצונו האמתי הוא בצמצום מספר המפלגות לכן בגין תמה במיוחד מדוע בן –גוריון מתנגד להליכה המשותפת שבין מפא"י לאחדות העבודה וכמו כן יוצא נגד אפשרות של הליכה פוליטית בין "חרות" למפלגה הליברלית.
בגין מתייחס לעימות בין בן גוריון לאשכול סביב פרשת לבון ודרישתו של בן גוריון לבטל את מסקנות ועדת השבעה אשר זיכו את לבון ולחדש את החקירה בנושא; בגין מנתח את עמדתו המשתנה של בן גוריון כלפי הועדות השונות שהוקמו במהלך השנים, זאת בעיקר לפי תוצאותיהן. בגין טוען כי צביעותו של בן גוריון מתבטאת גם במאמריו בעיתון שמתייחסים לתנועת ז'בוטינסקי, כאשר במאמריו בן גוריון לא מזכיר את "סזון", ושואל מדוע הוא לא "גאה" כמו בעבר במעשיו הפטריוטייים. כן, בגין יוצא נגד שקריו של בן גוריון במאמריו ב"דבר" כי ז'בוטינסקי היה נגד רעיון המדינה העברית ובן גוריון היה בעד רעיון המדינה העברית, ומצטט מדבריו של בן גוריון נגד הקמתה של המדינה משום, ש"לא נשלים עם שלטונה של קבוצה לאומית אחת על השניה, לא עתה ולא בעתיד. אנו גם איננו מקבלים את סיסמתהמדינה היהודית אשר בסופו של דבר פירושה שלטון היהודים על תושבי האר. הערביים… אין אנו קובעים את עמדתנו על פי המוסר ההוטנטוטי".
העתון מביא את נאומו של בגין בהגשת הצעת אי האמון של "חרות" שהוגשה בכנסת ב 24/02/1964 בעקבות גילויו של דיין על כך כי לבון התבקש בזמנו לאשר את הפעולה במצרים (עסק הביש) שבועיים לאחר שכבר בוצעה. בגין תהה מדוע דין פרסם זאת רק עכשיו? מדוע דיין לא גילה זאת לפני ועדת השבעה? מדוע הורה דיין לאדם השלישי לשקר לפני ועדת החקירה? בגין קבע כי כל הממשלה אחראית לדברי דין ועליה להתפטר בעקבות כך. הצעת אי האמון של "חרות" נדחתה לבסוף. בגין בנאומו הקדיש גם דברים לציון י"א באדר ו-44 שנה לנפילת טרומפלדור וחבריו. בגין טען כי הקרבות שבהם הם השתתפו היוו מקור אדיר למעשי גבורה וכי מדור לדור לא נשפך דם טהור מדם חורשי תל –חי. הנאום פורסם בדברי הכנסת, כרך 39.
