בתזכיר זה, אשר נשלח לוועדת אונסקו"פ מציג האצ"ל עובדות רבות ומגוונות אשר משקפות את המצב הנוכחי בארץ ישראל. בהסתמכות על סקירה נרחבת זו טוען בגין בשם המחתרת כי ביטול המנדט הבריטי והקמת מדינה יהודית- דמוקרטית על כל שטחי ארץ ישראל השלמה מהווה הפתרון הצודק ביותר לנוכח המצב של העם היהודי.
בכרוז זה טוען מפקד האצ"ל כי הדברים היחידים אשר "השיג" ארגון ההגנה, שמנע את הריסתה של המפקדה הבריטית בבית הדר, הבריטים הם הסגרת נשק עברי לאויב ושלטון דמים לעם.
בכרוז זה, אשר נכתב בביקורת לנאומו של משה שרת מול וועדת אונסקו"פ, בגין טוען כי משה שרת הפגין התעלמות מוחלטת מהפליות הרבות שבריטניה עושה מעבר לענייני הקרקעות. חוץ מהתעלמות זו סתר נציג הסוכנות את עצמו, כי בהצהרתו שהיהודים והערבים אינם יכולים לחיות יחדיו הוא גם הכשיל את תכנית החלוקה, אותה רצה לקדם.
בכרוז זה מבקר בגין את "ההגנה" בטענה שלאחר תקופת המרי העברי היא נטשה את המערכה הצבאית כנגד הבריטים והחלה לרדוף את לוחמי האצ"ל. אך מעשים אלה לא סיפקו את "ההגנה" וכעת מוכן הארגון אף לוותר על העלייה, זכות בסיסית של העם לשוב למולדתו, כדי להתפייס עם המשעבדים הבריטים.
בכרוז זה טוען מפקד האצ"ל כי בואה של אניית בן הכט (על שם התסריטאי והסופר היהודי בן הכט) שם קץ להתרברבות של ארגון ההגנה אשר התיימרה להיות הארגון הבלעדי שפועל במישור זה. בגין מתייחס לאמירתם של מנהיגי העם ש"המעפילים יעפילו" כסיסמא ריקה מתוכן. כי עד שלא יפתחו שערי הארץ המעפילים אינם יגיעו למולדתם. הכרוז התפרסם בסביבות סוף חודש מרץ 1947
